הוא שלף את מכשירו, צילם את הפרח הלא מוכר והעלה את התמונות לפלטפורמת המדע האזרחי iNaturalist. באותו רגע, פעולה פשוטה של סקרנות קשרה בין השטח המבודד לבין הידע המצטבר של עולם הבוטניקה. התמונות הגיעו לעיניו של אנתוני בין מהעשבייה של קווינסלנד, מומחה שזיהה מיד כי מדובר ב-Ptilotus senarius – צמח ממשפחת הירבוזיים שנעדר מהרישומים המדעיים במשך שנים ארוכות ונחשב לאבוד.
השם המדעי Ptilotus נגזר מהמילה היוונית לנוצה, עדות לרכות הנוצתית של התפרחת המאפיינת את הסוג הזה. המין הספציפי שנמצא מחדש שורד בתנאים הקשים של אזורים צחיחים למחצה, שם הוא ממתין בסבלנות לגשם הנכון או לעין הבוחנת שתבחין בקיומו בין עשבי השדה.
התגלית קיבלה תוקף מדעי רשמי במאמר שפורסם בכתב העת Australian Journal of Botany על ידי תומס מסאליו ועמיתיו. בעקבות הזיהוי, הצמח הוכנס לרשימת המינים בסכנת הכחדה חמורה באוסטרליה, צעד המעניק לו הגנה משפטית ותקציבים לניהול שימורי פעיל. זהו רגע שבו הטכנולוגיה המודרנית, המאפשרת לאזרח לשתף תצפית בודדת מתוך מאות מיליונים, פוגשת את העין האנושית המיומנת ואת נכונותם של בעלי קרקעות פרטיים לאפשר לחוקרים לתעד את החי והצומח בנחלותיהם.
עבור ארון בין, הרגע ההוא בערבה לא היה רק תיעוד של צמח; זו הייתה עדות לכך שגם בעידן שבו נדמה כי הכל כבר מופה ונמדד, הטבע שומר לעצמו פינות של מסתורין, הממתינות לאדם שיעצור לרגע, יתבונן, ויכיר בערכו של הנסתר.