במחוז המכונה "חוף מזג האוויר", שבו יורדים כ-8,000 מילימטרים של גשם בשנה, האדמה היא לעיתים קרובות אויב. השבילים ההרריים הופכים לנהרות של בוץ טובעני, והנהרות עצמם גואים וסוגרים על הכפרים שבפנים הארץ. כאן, במקום שבו כלי רכב אינם יכולים לעבור, הטיפול הרפואי אינו מגיע בגלגלים, אלא על גבה של אישה אחת. ג'ניפר נושאת עמה חיסונים ותרופות לעצירת דימומים לאחר לידה, כשהיא מפלסת את דרכה בין צמחייה טרופית סבוכה לבין מדרונות תלולים.
הציוד שבידיה פגיע לא פחות ממנה. התרופות חייבות להישמר בטמפרטורה מדויקת בתוך תיבות קרח כבדות, שזמן ההישרדות שלהן מוגבל ל-48 שעות לכל היותר. בכל פעם שהיא יוצאת לדרך, ג'ניפר מנהלת מרוץ נגד החום הטרופי ונגד השעון, כשהיא יודעת שחייהם של תינוקות שטרם נולדו תלויים ביכולתה להגיע ליעד לפני שהקרח יימס.
המבנה הגיאוגרפי של ארכיפלג איי שלמה, המונה למעלה מ-900 איים, יוצר פערים עמוקים בגישה לשירותי בריאות. בעוד שהבירה הוניארה מאכלסת רק 13% מהאוכלוסייה, כמעט שליש מהלידות במדינה מתרכזות בבית החולים המרכזי שבה, פשוט משום שבקהילות הכפריות אין רופאים תושבים. האחיות בחזית, כמו קואבניה, הן הגשר היחיד המחבר בין מערכת הבריאות הלאומית לבין המשפחות שחיות בבידוד גיאוגרפי מוחלט.
למרות התקנתם של מקררים סולאריים חדשים במרפאות קצה ב-2021, הקילומטר האחרון של הטיפול נותר תלוי במאמץ אנושי פיזי. בתוך התיבה המבודדת שג'ניפר נושאת, המעוצבת כך שתצוף על פני המים אם תיפול לנהר, מונח הסיכוי של ילדי ההרים לחיים בריאים. עבורם, היא אינה רק נציגת משרד הבריאות; היא התקווה המגיעה ברגל, ספוגה בגשם, צעד אחר צעד על פני האדמה הבוגדנית.