המהנדסת הקנייתית הצעירה הבינה כי הבעיה אינה נעוצה במחסור בידע רפואי, אלא בשבריריותה של הטכנולוגיה מול תנאי השטח. מכשירי אק"ג סטנדרטיים הם כלים כבדים ויקרים, הדורשים זרם חשמל קבוע ואלקטרודות מצופות בג'ל מוליך. במרפאות השדה של קניה, הג'ל המוליך נוטה להתייבש ולהתקשות בחום הכבד, מה שהופך את המכונה כולה לחפץ דומם וחסר תועלת. המכשיר שפיתחה מוהוהו, ה-MoyoECG, לובש צורה של מכשיר ניטור לביש המאפשר לבצע בדיקות קרדיולוגיות גם ללא גישה לרשת, ובכך הוא מעניק סיכוי לאבחון במקומות שבהם גורמי המוות השקטים נותרו עד כה ללא מענה.
לצדה ברשימת המועמדים של האקדמיה המלכותית להנדסה נמצאת נאום מונארי, שהפנתה את מבטה אל חולי הכליות. היא הקימה את Renal Roads, יחידת דיאליזה ניידת המגיעה אל המטופלים בקהילותיהם. עבור חולה הזקוק לדיאליזה, המסע אל בית החולים העירוני הוא לעתים קרובות מאמץ הגדול מכפי כוחותיו, במיוחד כאשר הטיפול עצמו דורש משאבים כבירים של מים וחשמל שאינם בנמצא בפריפריה.
הבחירה במוהוהו ובמונארי, לצד 14 יזמים נוספים מ-11 מדינות ביבשת, מסמנת תפנית שקטה. אלו אינם פתרונות הממתינים לעזרה מבחוץ, אלא הנדסה המבוססת על הבנה עמוקה של מגבלות המקום. המכשירים הללו תוכננו מראש לעבוד ב"סביבות דלות משאבים" — הגדרה טכנית למציאות חיים שבה החידוש האמיתי הוא היכולת לפעול כשהכול מסביב כבה.
במהלך שמונת החודשים הקרובים יעברו היזמיות הכשרה עסקית ומשפטית לקראת הצגת הפיתוחים שלהן ביוני הקרוב. אך מעבר לפרס הכספי, הישגן טמון בעצם קיומו של המכשיר על שולחן העץ במרפאה: היכולת להעניק לאדם בודד את הוודאות שבקצב ליבו, גם בלב השממה.