הסיפור אינו מתחיל במעבדה סטרילית, אלא במוסך בפרברי בואנוס איירס. שם, **חורחה אודון**, מכונאי רכב מיומן, התבונן בסרטון המציג תחבולה לשליית פקק שנפל לתוך בקבוק יין. אודון, שבילה את חייו בתיקון מנועים, ראה בעיני רוחו את המעבר הצר של הלידה והבין כי ניתן להשתמש באוויר ובשרוול פוליאתילן רך כדי להנחות בעדינות את היילוד החוצה. את האב-טיפוס הראשון שלו הוא בנה על שולחן המטבח, תוך שימוש בבובה של בתו ובצנצנת זכוכית, הרחק מעולמם של הרופאים אך קרוב מאוד לצרכיו של הגוף.
ב**אתיופיה**, שבה לידה ממושכת היא עדיין סיבה מרכזית לתמותת אימהות ויילודים, המכשיר של אודון הציע חלופה למלקחי הברזל הקרים שנותרו ללא שינוי זה מאה שנה. המכשיר פועל על ידי ניפוח עדין של שרוול סביב ראשו של התינוק, פעולה המאפשרת לצוותים מקומיים לנהל לידות מורכבות בבטחה, מבלי להזדקק לניתוחים קיסריים שאינם זמינים תמיד במרפאות הפריפריה.
**פאביו מאננטי**, מנהל התוכנית של ארגון "רופאים למען אפריקה", ליווה את הניסוי בבית החולים **סנט לוק** עד להשלמתו הרשמית. הוא ראה כיצד כלי שנולד מתוך אלתור של מכונאי הופך למכשיר רפואי מדויק. המגע הרך של השרוול המתנפח בתוך חדר הלידה הצליח לגשר על הפער שבין חוסר במשאבים לבין הזכות הבסיסית ללידה בטוחה.
המכשיר מאפשר לנהל לידות קשות בקהילה המקומית ולמנוע סיבוכים שנובעים אך ורק מעיכוב בהגעה לטיפול רפואי מרוחק.
סיום הניסוי והצגת התוצאות בפני מקבלי ההחלטות ב**אדיס אבבה** מסמנים את תחילתה של תקופה חדשה עבור המיילדות בערבה האתיופית. הידיים שעסקו בתיקון מנועים העניקו, מבלי דעת, מתנה של זמן ונשימה לאימהות במרחק אלפי קילומטרים משם.