המרחק בין סמפרוניאנו שבאיטליה למתקני הגידול בספרד עומד על יותר מ-2,200 קילומטרים, אך הפער הביולוגי מדאיג אף יותר. באיטליה, המין הידוע כרחם (Neophron percnopterus) ניצב בפני קריסה מוחלטת עם בקושי עשרה זוגות מקננים שנותרו בטבע. הציפור, שבימי קדם שימשה השראה לכתב החרטומים המצרי וניחנה בתבונה להשתמש באבנים ככלי עבודה לפיצוח ביצים, נדחקה אל פי התהום בשל הרעלות ומחסור במזון.
שיתוף הפעולה בין המומחים האיטלקים לבין אנשי AMUS בספרד אינו רק העברה טכנית של בעלי חיים. זהו מפגש של ידע ודאגה אנושית. המרכז באקסטרמדורה יהפוך כעת לזירה של רבייה מבוקרת, שבה שיטות חדשניות של הזרעה מלאכותית ינסו להפיח חיים חדשים בשושלות הגנטיות המוחלשות. כל גוזל שיוולד כאן מיועד לשוב אל המצוקים והסלעים של איטליה וספרד, במטרה לאכלס מחדש את המרחבים שהתרוקנו.
הטכנאים שנלוו למסע עקבו אחר כל תנועה של העופות, שמשקלם אינו עולה על שני קילוגרמים אך הם נושאים עליהם את כובד משקלו של מין שלם. הצבע הצהוב העז המעטר את פניהם, תוצר של פיגמנטים שהם מפיקים מתזונתם, נותר יציב לאורך כל הדרך — סימן מעודד עבור גווידו צ'קוליני ועמיתיו. בעודם מתמקמים במעונותיהם החדשים בבאדחוס, הרחמים הללו מייצגים הבטחה שקטה: הברית בין בני האדם למען הטבע יכולה לגבור על הגבולות הגיאוגרפיים ועל נזקי העבר.