במשך עשורים הניחו חוקרי הטבע כי היצורים הללו, השייכים לסוג Limnonectes, מייצגים מינים ספורים ומוכרים היטב. אך כאשר הובאו דגימות הרקמה אל המעבדה, הניתוח הגנטי חשף מציאות אחרת לגמרי. מה שנראה לעין האנושית כצפרדע אחת התברר כפסיפס של ישויות ביולוגיות נפרדות, אשר חיו אלו לצד אלו בנחלי אינדונזיה ומלזיה מבלי שאיש יבחין בשוני ביניהן.
הניבים הללו, שאינם שיניים אמיתיות אלא צמיחה גרמית של הלסת, מעצבים את חייהם של הזכרים. הם מפתחים ראשים גדולים באופן לא פרופורציונלי כדי להכיל את השרירים הדרושים ללחימה. המאבק הזה, המתרחש בלילות הלחים של בורנאו, הוא עדות חיה לעושר הביולוגי שנותר חבוי מן העין גם במאה ה-21.
הגילוי בבורנאו אינו עומד לבדו. הוא מהווה המחשה מקומית לתופעה עולמית רחבה הרבה יותר: ניתוח מקיף של מאות מחקרים מעלה כי עולם בעלי החוליות – דגים, עופות, זוחלים ויונקים – עשיר פי שלושה ממה שחשבנו. עבור כל מין המוכר למדע, קיימים ככל הנראה שניים נוספים המסתתרים בגלוי, לעיתים בתוך צנצנות השימור של מוזיאונים לתולדות הטבע, ממתינים לרגע שבו הטכנולוגיה תאפשר להם לקבל שם וזהות.
בסבלנות של עבודת נמלים, החוקרים אוספים טיפות של חומר גנטי, משווים רצפים ומשרטטים מחדש את עץ החיים. העובדה שביערות בורנאו, מקום שנדמה שנחקר כבר מכל עבר, עדיין מסתתרים מינים כה רבים, מזכירה לנו שהטבע שומר את סודותיו בחיקם של הפרטים הקטנים ביותר.