במפגש שקיים מאוריסיו רודריגס אמייה עם נציגי הקהילות, הוא ביקש להסיט את המבט מהפולקלור אל הכלכלה הממשית. התוכנית החדשה, פרי שיתוף פעולה בין סוכנות הרווחה "Prosperidad Social" לבין הארגון הממלכתי לאומנות, נועדה להפוך את הכישרון המולדת של אומני קולומביה להזדמנויות עסקיות מוחשיות. המטרה אינה עוד מחווה של חסד, אלא יצירת תשתית שתאפשר לאותם אומנים, המרוכזים ברובם באזורים שסבלו מהזנחה היסטורית, לזכות בהכנסה יציבה ומכובדת מעמל כפיהם.
המרחק בין הג'ונגלים של חוף האוקיינוס השקט לבין החולות של הצפון אינו גיאוגרפי בלבד; הוא משתקף בחומרי הגלם. בעוד שבצ'וקו משתמשים בסיבי דקל המגיעים לגובה של עשרים מטרים, בלה גואחירה עברו האורגות לשימוש בחוטי אקריליק תעשייתיים לאחר שהצמחייה המקומית התמעטה. המדינה מתחייבת כעת ללוות את תהליכי הייצור הללו באמצעות 33 מעבדות לעיצוב ולחדשנות, שיסייעו בשימור הקשר שבין האדם לחומר תוך התאמתו לדרישות השוק המודרני.
האומנות בקולומביה היא מלאכתן של נשים ברובה המכריע. עבור רבות מהן, השזירה והאריגה הן השפה היחידה שבה הן יכולות לספר את סיפור קהילתן ולקיים את משפחתן. הענקת מעמד רשמי ליחידות הייצור הללו היא הכרה בכך שהאומנות אינה רק קישוט לבית, אלא עמוד שדרה תרבותי וכלכלי שמחזיק קהילות שלמות מעל פני המים. כאשר המדינה מתחייבת לתמוך ב-850 יחידות כאלו בבת אחת, היא מכירה בזכותם של האומנים להגדיר בעצמם את עתידם, מבלי לנטוש את מלאכת המחשבת שהופקדה בידיהם על ידי אבותיהם.