המחווה הקטנה הזו, יציקת ברונזה קרה ומוצקה, היא חלק מרשת שלמה של פתרונות שהעניקו לסראגוסה את המקום הראשון בפרס העיר הנגישה של האיחוד האירופי. בעיר הזו, הנגישות אינה נמדדת רק בבטון וביציקות, אלא בהקשבה. המועצה העירונית פועלת בשיתוף עם "מאמתים" — אזרחים עם מוגבלויות שבוחנים כל פתרון טכנולוגי או פיזי לפני שהוא יוצא אל הפועל. הם אלו שצועדים בנתיבים החדשים ונוסעים ברכבות הקלות כדי להבטיח שהתכנון התיאורטי אכן משרת את הגוף האנושי.
ברחובות סראגוסה, הרעש העירוני מצטמצם בזכות חשיבה על השקט. רמזורי העיר מצוידים במערכת Passblue, שאינה מצפצפת ללא הרף; היא נותרת דוממת עד שטלפון חכם של אדם כבוי ראייה מתקרב אל הצומת, ורק אז היא משמיעה אות קולי עדין המורה על הדרך. זוהי טכנולוגיה שאינה פולשת למרחב, אלא נפתחת עבור אלו הזקוקים לה בדיוק ברגע הנכון.
השינוי אינו מוגבל רק לרחובות. התחבורה הציבורית בעיר עברה הסבה מוחלטת, כאשר צי האוטובוסים והרכבת הקלה פועלים בתיאום מלא עם גובה המדרכה. עבור ראש העיר צ'ואקה, המטרה אינה רק עמידה בתקנים, אלא יצירת עיר שבה המוגבלות הפיזית מפסיקה להיות מחסום חברתי. גם בתחום הדיגיטלי, סראגוסה עדכנה את תקנותיה כדי להבטיח ששירותי העירייה המקוונים יהיו נגישים קוגניטיבית, צעד שמעניק עצמאות לאלפי תושבים שעד כה נזקקו למתווכים כדי לנהל את חייהם.
כשסראגוסה הוכתרה כזוכה, היא הותירה אחריה ערים כמו ולנסיה ורן, שהציגו הישגים מרשימים משל עצמן. אך בבירת חבל אראגון, התחושה היא שהפרס הוא רק הד למציאות יומיומית פשוטה יותר: עיר שבה יד הנשלחת אל דגם ברונזה מוצאת שם את כל הפרטים כולם.