על רצועת החוף של אודישה, המקום שבו נהר המהאנדי פוגש את מפרץ בנגל, האדמה היא לעיתים קרובות אויב לא פחות משהיא מקור חיים. חדירת מי המלח אל מי התהום כופה על החקלאים המקומיים עונה אחת בלבד של גידול אורז, ומשאירה אותם חסרי אונים מול בארות שהופכות לבלתי ראויות לשתייה. ד"ר רמנוג' נאראיין, מנהל המעבדה בבובהנשוואר, הגיע לכאן לא כדי להרצות, אלא כדי להטמיע את מודל "מהמעבדה לאדמה".
יחד עם מושל המחוז, רגוראם ר. אייאר, ואנשי "מועדון הטבע" המקומי, החלו המדענים בסקר דקדקני של חייהם של 738 תושבי הכפר. המטרה אינה דיגיטציה לשמה, אלא שיפור איכות החיים הבסיסית ביותר: גישה למים, פתרונות להשקיה ויצירת מקומות עבודה לצעירים שחשים כי עתידם נשטף עם הגאות.
בלב המיזם עומדת טכנולוגיה פשוטה למראה אך חכמה להפליא: מסנני ה"טרפיל". אלו הן לוחיות אדומות העשויות מתערובת של חימר מקומי, חול ונסורת, שנאפו יחד ליצירת מסננת קרמית. המסנן הזה, שאינו זקוק לחשמל, מסוגל להרחיק ברזל ועכירות מהמים, ובכך להעניק למשפחות קושונופור את הדבר הבסיסי ביותר שחסר להן. ד"ר נאראיין מדגיש כי עבורו, "כפר חכם" הוא כזה שבו הידע האנושי משרת את צורכי הקיום הפשוטים ביותר.
העבודה בקושונופור היא רק תחילתו של תהליך שבו 16 מעבדות לאומיות מעמידות את פיתוחיהן למבחן האדמה. בין אם מדובר בניהול פסולת או בשיפור תנובת השדות, המבט מופנה כעת אל הידיים העובדות בכפר. אם המודל יצליח כאן, בין המנגרובים של מפרץ בנגל, הוא יוכל להעניק תקווה למאות כפרים דומים ברחבי הודו, שבהם המרחק בין המעבדה לשדה נראה לעיתים כבלתי ניתן לגישור.