המכשיר, שזכה לשם "Braille-Math", נולד בין כתלי בית הספר הממשלתי לחינוך מקצועי (CEEP) בקסקבל. בשיעורי הרובוטיקה החקלאית, גילו השתיים כי עבור תלמיד עם לקות ראייה, פעולת חישוב פשוטה עלולה להפוך למחסום בלתי עביר. המחשבונים הקיימים בשוק, מכשירים משוכללים המדברים בקולות מתכתיים, הם מוצרי מותרות שמחירם נאמד במאות דולרים – סכום שאינו בהישג ידם של רוב התלמידים במערכת החינוך הציבורית בברזיל.
הן פנו אל לוח הארדואינו, רכיב אלקטרוני פשוט וזול, ושיבצו בו מקשים בולטים בכתב ברייל. במקום להסתמך על טכנולוגיה יקרה, הן השתמשו בזיכרון דיגיטלי פשוט כדי לאחסן את קולן שלהן, המקריא את התוצאות למי שמקיש על הכפתורים. הדיוק המתמטי פגש כאן את החום האנושי של הקול המוכר.
המסע של המחשבון הקטן לא עצר בגבולות בית הספר. לאחר שזכו במקום הראשון ביריד המדע המדינתי של פאראנה, מצאו עצמן שתי הנערות והמורה המלווה שלהן, פלאביה קאסול, בטיסה ארוכה אל הצד השני של העולם. עבור פאולה, העמידה מול חבר שופטים בינלאומי בהודו והצגת הפרויקט בשפה האנגלית הייתה הגשמת חלום שחרג הרבה מעבר לאלקטרוניקה.
הפרויקט אינו רק תרגיל בהנדסה, אלא ניסיון להשיב את העצמאות לידיו של התלמיד היושב בכיתה. כשהן חזרו לברזיל בסוף אפריל, הן לא הביאו איתן רק תעודות, אלא את ההוכחה לכך שבית ספר ציבורי במחוז מרוחק יכול לייצר פתרונות שמשנים את המציאות עבור אלו שקולם, עד כה, לא נשמע.