הוא לא היה לבד. סיונה אלאמוטואה, עובד עונתי בן 28, התגלה אצלו עורק חסום. סיו לינו, בן 45, מעצב גרפי שמנהל בית דפוס, חי כשבעה חודשים עם כאב בחזה לפני שהגיע לטיפול. הרופאים בואיולה קבעו שגם אצלם הצנתור הדרוש אינו אפשרי בבית, וממשלת טונגה החליטה לממן את הטיפול מעבר לים.
ד"ר אנאליסה פאנונו, מומחית לרפואה פנימית מואיולה, טסה איתם לפיג'י. בנאדי עבר ליקיליקי צנתור ואנגיופלסטיקה, והושתלו לו שני תומכנים. אלאמוטואה ולינו קיבלו תומכן אחד כל אחד. שלושתם היו חלק מקבוצה גדולה יותר של מטופלים מטונגה ששהו אז בעיר.
בית החולים שקיבל אותם עומד בלגלגה, ליד נמל התעופה הבינלאומי של נאדי: שני בניינים צמודים בני חמש קומות, 130 מיטות וחדר צנתורים. את בית החולים הפרטי הקים פרוויש קומאר, איש אקדמיה לשעבר. נעשו בו יותר מ־1,000 צנתורים והשתלות תומכנים, ומגיעים אליו מטופלים מסמואה, מקיריבטי, מוונואטו, מנאורו, מאיי שלמה ומפפואה גינאה החדשה. בשביל מדינות האיים הקטנות של האוקיינוס השקט, הוא הפך למקום שבו אפשר לקבל טיפול שאין בבית.
ליקיליקי הודה לממשלה שכיסתה את ההוצאות ושיבח את הצוות הרפואי בפיג'י. אלאמוטואה ביקש לומר משהו אחר, פשוט יותר: "אם יש לך כאב בחזה, אל תתמהמה. לך לבית החולים מיד."
המספרים האלה מסבירים למה סיפורם של שלושת הגברים אינו מקרה חריג. טונגה נמצאת בעיצומו של משבר חמור של מחלות לא מדבקות, ומחלות הלב פוגעות שם גם בגברים צעירים. אלאמוטואה עוד לא בן שלושים.
במשך שנים, טיפול הלב בטונגה הגיע בעיקר מבחוץ. מתנדבים אוסטרלים של Open Heart International מגיעים לואיולה לסבבי ניתוחים מאז 1986. עד מאי 2023 לא הושתל בטונגה ולו קוצב לב חדש אחד. באותו חודש הגיע צוות של האגודה הרפואית הפסיפיקית במסגרת תוכנית סיוע ניו זילנדית, בראשות הפיזיולוגית הקרדיולוגית ד"ר פיונה רידל, וביצע את ההשתלות הראשונות. כשהרופאים לא יכולים להגיע, המטופלים טסים אליהם.
סיו לינו חיכה שבעה חודשים. מנסה ליקיליקי הלך לבית החולים ביום שבו הכאב התחיל. שניהם שבו מנאדי עם תומכן בעורק, ועכשיו הם מספרים את הסיפור בבית כדי שאחרים לא יחכו.