החיפוש אחר הדינוזאור, שזכה לשם Spinosaurus mirabilis ("הספינוזאורוס המופלא"), לא החל בשטח אלא בין דפיו של מונוגרף גיאולוגי צרפתי משנת 1950. שורה בודדת שכתב הוג פורה על שן בודדת שנמצאה באתר מרוחק, שלחה את סרנו ואת המשלחת הבינלאומית שלו אל עומק צפון ניז'ר. שם, בין אבני החול של תצורת פארק, הם מצאו את מה שהמלחמה והזמן ניסו למחוק מהזיכרון האנושי.
עבור עולם הפלאונטולוגיה, זהו רגע של תיקון היסטורי. בשנת 1944, במהלך הפצצה של בעלות הברית על מינכן, הושמדו הממצאים המקוריים של הספינוזאורוס שהתגלו במצרים ב-1915. במשך עשרות שנים נאלצו חוקרים להסתמך על רישומים דהויים וצילומים בשחור-לבן. כעת, בזכות ערנותו של וידאל ומאמציה של אנה לזארו שחשפה את פסגת הגולגולת השלמה ביותר, הדינוזאור קם לתחייה מתוך האדמה.
התגלית המכריעה הגיעה בשנת 2022, כאשר הצוות שב אל האתר עם ציוד מתקדם. בלב המדבר, כשהם נעזרים בלוחות סולאריים כדי להפעיל את המחשבים הניידים, הצליחו החוקרים להרכיב מודל תלת-ממדי של הגולגולת. סרנו מתאר את הרגע שבו התגודדו כולם סביב המסך המאובק בתוך האוהל, מביטים לראשונה בחרמש העצם שהתנוסס על אפו של היצור — עיטור שזכה לכינוי "אנפת הגיהנום" בשל דמיונו לציפור הציד המודרנית.
אך חשיבותו של הממצא חורגת מהמדע הטהור. בניגוד למשלחות העבר שנטלו את אוצרות המדבר אל מעבר לים, סרנו פועל להשארת המורשת בביתה. המאובנים הועברו לאוניברסיטת עבדו מומוני בנאמיי, ויוצגו בעתיד ב"מוזיאון הנהר" — מבנה המבוסס על אנרגיה מתחדשת המוקם בבירת ניז'ר. במעשה זה, המשלחת לא רק חשפה פרק אבוד בתולדות כדור הארץ, אלא גם הניחה יסודות לדור חדש של חוקרים מקומיים, שיוכלו לשמור על עברם במו ידיהם.