ההחלטה שהתקבלה בבריסל להפנות משאבים משמעותיים לשלושים קבוצות מחקר אינה רק פעולה מנהלתית, אלא הכרה בכך שהתשובות לשאלות הגדולות של הרפואה נמצאות בפרטים הקטנים ביותר. חוקרים במעבדות הפזורות ביבשת בוחנים כעת את המבנה המולקולרי של הזיקנה, לא דרך טבלאות סטטיסטיות או מדיניות ציבורית, אלא באמצעות התבוננות ישירה בתהליכים תאיים המכתיבים את קצב חיינו.
חלק מהצוותים פועלים להחלפת הניסויים בבעלי חיים במודלים ביולוגיים חדישים — מערכות מיקרו-פלואידיות בגודל של כרטיס זיכרון, המכילות תאים אנושיים חיים. המערכות הללו מדמות את פעולת האיברים בדייקנות המאפשרת לחזות תגובות לטיפולים ללא צורך ביצורים חיים, צעד המקרב את המדע אל המוסר האנושי.
העבודה במעבדות אלו מתאפיינת בסבלנות של אומנים. בעוד השוק דורש תוצאות מיידיות, המימון הנוכחי מעניק לחוקרים את החירות לעסוק במדע שטרם הבשיל לכדי מוצר מסחרי. זהו הימור מחושב על דמיונו של האדם, על היכולת של קונסורציום המורכב ממדענים ממדינות שונות לשתף פעולה מעבר לגבולות פוליטיים וגיאוגרפיים למען מטרה משותפת.
הזרועות הרובוטיות, המורכבות כעת בבתי מלאכה קטנים, או החיישנים הלבישים המבוססים על בינה מלאכותית לאבחון מחלות לב, הם עדות לניסיון האנושי לאלף את המקרה ואת המחלה. בכל מבחנה ובכל אלגוריתם טמונה התקווה לחיות לא רק שנים רבות יותר, אלא שנים טובות יותר, הנבנית בשקידה, יום אחר יום.