עבור חולה המגיע ממחוזות מרוחקים כמו אוטארקאשי או צ'אמולי, הדרך אל המרכז הרפואי בג'ולי גרנט אינה מסתכמת בקביעת תור; היא דורשת נסיעה של עשר שעות בדרכים הרריות פתלתלות. מציאות גאוגרפית זו עמדה לנגד עיניהם של בכירי המדענים מהודו, כאשר ד"ר פנקאג' סת', חוקר בכיר במרכז הלאומי לחקר המוח, הבהיר כי "מדעי המוח התרגומיים" הם הדרך היחידה להעניק מזור לאלו הסובלים מאפילפסיה, אלצהיימר ושבץ מוחי.
המרחק בין התגלית המדעית לבין היישום בשטח הוא האתגר הגדול ביותר העומד לפתחה של המערכת. ד"ר וינאי קומאר חאנה, נשיא האקדמיה ההודית למדעי המוח, ציין כי למרות ההתקדמות המהירה במחקר, הניתוק בין התפוקה המחקרית לבין הפרקטיקה בבתי החולים נותר בעינו. השאיפה היא ליצור רצף טיפולי שבו הידע שנוצר במכוני העילית בערים הגדולות יזרום אל המרכזים האזוריים המשרתים את האוכלוסייה הכפרית.
הדיונים בסימפוזיון, שבו השתתפו נציגים ממוסדות יוקרתיים כמו IIT Madras ו-NIMHANS, הדגישו את הצורך בשיתוף פעולה רב-תחומי. ד"ר פאלגוני אלאדי וד"ר ראג'ניקאנט מישרה הציגו ממצאים המלמדים כי טיפול במחלות מורכבות אינו יכול להישען על מומחיות אחת בלבד. זהו מאמץ קבוצתי שבו החוקר והקלינאי חייבים לדבר בשפה משותפת.
ד"ר שאשי באלה סינג, לשעבר מנכ"לית ב-DRDO, סיכמה את המפגש באומרה כי חקר המוח הוא שיקבע את פניהם של שירותי הבריאות בעתיד. במוסד שהוקם על ידי סוואמי ראמה בשיפולי ההרים, המטרה נותרה ברורה: להבטיח שהמדע המתוחכם ביותר לא יישאר כלוא בין כתלי המעבדה, אלא יגיע לידיו של כל אדם, גם בפינות הנידחות ביותר של המדינה.