נורינסיה, חוקרת במרכז לביו-סיסטמטיקה ואבולוציה של אינדונזיה, הקדישה שנים ארוכות לבחינת המבנה המורכב של הקונכיות שנאספו במשלחת המחקר. כל קימור זעיר וכל חריץ במיקרו-חילזון נבדקו אל מול דגימות מוזיאוניות ישנות, בתהליך שדרש סבלנות של צורף. זוהי עבודה של ענווה; הניסיון להבין יצור שחי בבידוד מוחלט על גבעת גיר אחת במשך מיליוני שנים, מנותק מן העולם על ידי אדמה חומצית שאינו מסוגל לחצות.
הפרט המרתק ביותר במבנה גופו של החילזון הוא צינורית נשימה ייחודית המשתלבת בתפר הקונכייה. איבר מיקרוסקופי זה מאפשר לחילזון להמשיך בחילופי גזים חיוניים גם כאשר פתח הקונכייה אטום לחלוטין בפני יובש או טורפים. מדובר בפתרון הנדסי של הטבע, המאפשר לחיים לשגשג בתנאים הקיצוניים של המחשופים הקרסטיים.
השם שנבחר למין החדש, "דאיאנג מרינדו", קושר את המעשה המדעי אל האגדה על הנסיכה המתגעגעת ששכנה במערות אלו לפי המסורת המקומית. עבור נורינסיה, הבחירה בשם אינה רק קישוט אלא הכרה בכך שהמדע והתרבות חולקים את אותו המרחב. היא מקווה כי גילויו של יצור כה זעיר וייחודי יעורר תשומת לב אל המערכות האקולוגיות הללו, המאוימות לעיתים קרובות על ידי כריית גיר לתעשיית המלט.
בסופו של דבר, סיפורו של החילזון החדש הוא סיפור על התבוננות. בעולם המעריץ את הגדול והמהיר, נורינסיה בחרה לעצור ולהביט בגרגיר קטן של חיים שהמתין בסבלנות מיליוני שנים עד שיזכה לשם, למקום ולכבוד הראוי לו בשרשרת הקיום.