עבור מינגמה והדור הצעיר בכפרי האזור, שמירת הטבע אינה צו חיצוני של מוסדות מרוחקים, אלא ירושה חיה. בתוך אזור השימור של הקנצ'נג'נגה, המשתרע על פני 2,035 קילומטרים רבועים, האחריות על היערות והחיות הנדירות הופקדה באופן מלא בידי התושבים. זהו ניסוי חברתי וסביבתי שבו 44 קבוצות ניהול קהילתיות מקבלות את הסמכות להחליט על גורל סביבתן, תוך שימוש בשיטות מסורתיות של נטיעת עצים וניהול מושכל של דליקות יער.
העבודה היומיומית נעשית בצל איומים מוחשיים. פורנה קומאר לימבו, תושב מקומי המנטר את המתרחש בשטח, מתעד כיצד עבודות תשתית והקמת סכרים הידרו-אלקטריים על נהר הטאמור דוחקים את בעלי החיים ממסלולי נדידתם. קולות הנפץ מאתרי הבנייה מפרים את שלוותם של נמרי השלג, אך תגובת הקהילה אינה ויתור, אלא התעצמות של הפיקוח והטיפול במרחב המוגן.
העברת המפתח לידיים מקומיות
השינוי העמוק החל כאשר ממשלת נפאל בחרה להעביר את סמכויות הניהול של השטח לידי המועצה המקומית. הייתה זו הכרה בכך שהאנשים החיים בין העמקים הם המגינים הטובים ביותר על העושר הביולוגי של המקום. כיום, בסיוע של אונסק"ו, הקהילות מצוידות בטכנולוגיות ניטור חדשות המשתלבות בידע האינדיגני שהועבר מדור לדור.
"הנוף הזה הוא לא רק טבע, הוא הזיכרון של אבותינו והבטחה למי שיבואו אחרינו."
באקלים המשתנה ובתוך הלחצים של עולם הממהר לפתח תשתיות, מינגמה וחבריו מייצגים עמידות שקטה. הם מבינים שההגנה על הפנדה האדומה או על נמר השלג מתחילה בפעולה פשוטה של שמירה על שלמות היער, עץ אחר עץ, פסגה אחר פסגה.