פינוקיין, שניהלה בעבר את מחלקת ניתוחי הלב בבית החולים סטארשיפ באוקלנד, אינה רואה במשימה הזו פעולה של חסד חולף, אלא עבודה של דיוק אנושי הכרחי. הצוות שלה, הכולל מומחי לב וטכנאים מקרן Hearts4Kids, ויתר על ימי החופשה השנתיים שלו כדי להגיע לפיג'י. הם הביאו איתם מכולות עמוסות בציוד מתכלה ובמכונות לב-ריאה שנשלחו מראש בדרך הים, מכינים את הקרקע לרגע שבו הלב הקטן ייעצר לרגע בחדר הניתוח ויחזור לפעום בקצב חדש ומתוקן.
העבודה בבית החולים בפיג'י דורשת מיומנות שלא תמיד זמינה באיים המבודדים. נוכחותם של טכנאי לב-ריאה (פרפוזיוניסטים) ורופאי טיפול נמרץ לילדים היא שמכריעה את הכף בין המתנה חסרת סיכוי לבין החלמה. עבור הורי הילדים, שעד כה נאלצו להמתין למכסות מימון ממשלתיות נדירות לפינוי רפואי יקר לניו זילנד או לאוסטרליה, המפגש עם פינוקיין בסובה הוא הרגע שבו הסטטיסטיקה הופכת לחיים.
אולם המטרה של פינוקיין רחבה יותר מהניתוח הבודד. בכל הליך, היא פועלת לצד צוותים מקומיים, מעבירה ידע ומיומנות במטרה לבנות תשתית שתוכל להחזיק מעמד גם לאחר שהמתנדבים יחזרו לבתיהם. השאיפה היא ליצור מודל בר-קיימא שבו הגישה לטיפול רפואי איכותי אינה תלויה בגבולות גיאוגרפיים או ביכולת כלכלית.
כאשר היא מתבוננת בילד מחלים בחדר ההתאוששות, פינוקיין מדברת על שוויון ועל הזכות הבסיסית לבריאות. בתוך השקט של בית החולים בסובה, מקום שנבנה ללא קופה או דלפק תשלומים, נדמה שהעשייה של הצוות מחזירה לרפואה את פניה האנושיים ביותר: המעשה הפשוט, המדויק, של הצלת לב אחד בכל פעם.