השונית של דנחון בנק, אחת משש שוניות מחסום כפולות בלבד בעולם, נמתחת לאורך 130 קילומטרים בצפון האי בוהול. במשך עשורים היא ספגה את נזקי הדיג המשאיר אחריו הרס — פיצוצים ורעלים שרוקנו את המים מחיים והפכו את הסלעים הצבעוניים לערימות של אבן מתה. אולם שינוי עמוק החל להתחולל כאשר הסמכות על ניהול המים הועברה לידי המועצות המקומיות, והדייגים עצמם הפכו מניצולים למשמורנים.
חברי הפרויקט בבוהול אינם עובדים במעבדות מרוחקות; הם פועלים מתוך הקהילה. הם מקימים משתלות אלמוגים מתחת למים ומנטרים את צמיחתם יום אחר יום. הידע שעובר מיד ליד אינו תיאורטי: הוא מבוסס על המגע הישיר עם הים ועל ההבנה שפרנסתם העתידית תלויה בבריאותו של המחסום הטבעי המגן על חופיהם.
באפריל האחרון התרחב המעגל המקומי לכדי רשת בינלאומית. שותפות חדשה בחסות קרן נאייד קשרה בין הפרויקט בבוהול לבין יוזמות דומות במומבסה שבקניה ובקהילת חביבה במצרים. המטרה היא להחליף סודות מקצועיים — כיצד להוזיל את עלויות השיקום, שהאמירו בעבר לעשרות אלפי דולרים לכל הקטאר, ולהפוך אותן לנגישות לכל קהילת חוף.
בעוד השמש השוקעת משתקפת על עלי המנגרובים, ניתן להבחין בפרט קטן המעיד על חיוניותם: גבישי מלח זעירים המופרשים מן העלים, נוצצים כיהלומים על הירוק הכהה. זהו מנגנון ההישרדות של העץ במים המלוחים, עדות ליכולת של הטבע להתאים את עצמו, כל עוד ניתנת לו ההזדמנות וההגנה של בני האדם החיים לצדו.