הארגון, המובל ומופעל כולו על ידי קנייתים חירשים או כבדי שמיעה, אינו פועל מתוך חסד אלא מתוך הכרה בזכות. במשך עשורים, החינוך לחירשים במדינה התבסס על הגישה ה"אוראלית", שניסתה לכפות על התלמידים קריאת שפתיים ודיבור קולי, ובכך דחקה את שפתם הטבעית לשוליים. כיום, חברי DESK מחזירים את השפה למרכז הבמה, לא רק כאמצעי תקשורת, אלא כעמוד השדרה של זהותם הלאומית, כפי שנקבע בחוקה של שנת 2010.
הפעילות שלהם חודרת אל המקומות שבהם הממסד נותר בעבר חסר אונים. הם מאמנים מורים בשיטות פדגוגיות מותאמות, מעבירים הכשרות למשפחות שילדיהן נולדו חירשים, ומסייעים לנשים צעירות לעמוד על זכותן לשירותי בריאות נגישים ללא סטיגמה. הקצב המהיר של הקשת אצבע אל אצבע, הצליל היחיד כמעט בחדר, מעיד על הריכוז העמוק של מי שגילו ששפתם היא המפתח לפרנסה ולחופש.
ההשפעה הכלכלית מוחשית לא פחות מהחברתית. באמצעות שיתופי פעולה עם הממשל המקומי, הארגון מוודא כי חברי הקהילה יוכלו לממש את זכותם החוקית לגשת למכרזים ציבוריים, תחום שבעבר היה סגור בפניהם בשל מחסומי שפה ותיוג. הם פועלים כגשר בין עולם העסקים הקשוח לבין המוכשרים שבבני הקהילה, ומספקים ביקורת נגישות לחברות פרטיות המבקשות להיפתח לקהלים חדשים.
זהו תהליך של בנייה מחדש, הבוקע מתוך היסטוריה שהחלה בבית הספר הראשון לחירשים ב-קמבוי בסוף שנות החמישים. היכן שפעם שרר ריחוק, נבנית כעת קרבה אנושית פשוטה. כאשר אם לומדת לסמן את שמו של בנה, או כאשר רופא מצליח להבין תלונה רפואית ללא מתווך, המרחק בין עולמות מצטמצם לכדי לחיצת יד אחת, ברורה ובטוחה.