את המופע — "Gungas, Marimbas e Urucungos em Encantorias Ancestrais" — הביאו לריו מסטרה ואלדירה בארוס, ממקימות מרכז התרבות Mandingueiros do Amanhã, ומסטרה במבה, המנהל האמנותי של הקבוצה. השחקנים והקפוארסטות הגיעו מחמש קהילות באזור איטאפקורו-מירים שבמראניאו: וילה דה פה אם דאוס, סנטה לוזיה, סנטה ז'ואנה, סנטה רוזה ואויטיירו דוס נוגיירס. משם עד סאו לואיס, עיר הבירה של המדינה, כמאה קילומטרים.
קילומבו הן קהילות שהקימו צאצאים של אפריקאים משוחררים ונמלטים מעבדות. החוקה הברזילאית משנת 1988 מכירה בזכותן הקולקטיבית לאדמה, והכרה זו מתועדת בהסמכה של קרן התרבות פלמארס.
ואלדירה בארוס אומרת שהיוזמה מחזקת את תחושת הערך העצמי של נוער שחור ומעבירה את קפוארה אנגולה — הסגנון האיטי והטקסי יותר, זה שמתמקד במשחק קרוב לאדמה ובמוזיקליות ולא באקרובטיקה — לדור הבא. אונסק"ו רשמה את מעגל הקפוארה ב-2014 כמורשת תרבות בלתי מוחשית של האנושות.
המופע נבחר מתוך שמונת אלפים פרויקטים שהוגשו לתוכנית מענקים לאומית. לפני ריו הוא עבר בפרנאיבה שבפיאווי, בסאו לואיס ובאיטאפקורו-מירים, ובבלם שבפארה.
הברימבאו, אותו קשת בעלת מתר אחד שנושאת את התזמורת, אין לו מקבילה ילידית ברזילאית או אירופית. מקורו בקשתות מוזיקליות אפריקאיות שהובאו לכאן בידי אנשים שנשלחו לעבדות. הקפוארה עצמה נולדה כאמנות לחימה בתחפושת של מחול — כדי שהמתאמנים יוכלו להתאמן בלי לעורר את חשדם של המשגיחים.
בריו דאגו גם שהמופע יהיה נגיש: תיאור קולי ותרגום לשפת הסימנים הברזילאית ליוו את שמונה המערכות.