ההסכם החדש, שנחתם בין משרד התרבות והמורשת לבין נציגי שבט ה-Ngāti Paoa, מעגן את המושג "טאונגה טוטורו" (taonga tūturu) — אוצרות אבות בעלי משמעות רוחנית עמוקה. עבור בני השבט, שמרחב מחייתם משתרע על פני איי המפרץ וחצי האי קורומנדל, אין מדובר רק בפריטים ארכיאולוגיים, אלא בקשר חי ונושם לדורות שקדמו להם. מעתה, כל חפץ שיימצא באדמתם יזכה להכרה מיידית בזכות הראשונים של השבט לקבוע את גורלו.
עד כה, החוק היבש חייב את מוצאי החפצים למסור אותם למוזיאונים ציבוריים או לסוכנויות ממשלתיות. החפצים — לעיתים ראשי גרזן מאבן (toki) או עיטורי פאונמו יקרים — הועברו למעבדות שימור, שם הונחו בתוך מקפיאים מיוחדים שנועדו לעצור את תהליכי הריקבון של העץ והעצם. הקור העז של המקפיא שמר על החומר, אך הרחיק את החפץ מהחמימות של הקהילה לה הוא שייך.
הפרוטוקול החדש הוא פרי של תהליך פיוס ארוך, שהחל בחקיקה מיוחדת בשנת 2021. הוא מעניק לשבט את הזכות לקבל הודעה ראשונה על כל גילוי, ומאפשר לנציגיו להנחות את המומחים כיצד לנהוג בחפץ, היכן לאחסן אותו וכיצד להשיבו בסופו של דבר לביתם הקבוע. זהו צעד שמעביר את מרכז הכובד מהסמכות המשפטית של בתי הדין לענייני קרקעות אל הידיים הממשיות של צאצאי האמנים והלוחמים מהעבר.
במקום שבו המדינה ראתה "עתיקות", בני הנגאטי פאואה רואים פנים ושמות. השבת האחריות לידיהם אינה רק הליך מנהלי, אלא הכרה אנושית פשוטה בכך שהקשר בין אדם למורשתו אינו מתנתק גם כאשר האדמה מכסה עליה. עתה, כשהגלים יחשפו שוב פיסת היסטוריה על החוף, היא כבר לא תהיה רכוש המדינה, אלא חלק ממשפחה השבה אל ביתה.