היוזמה החדשה, שנולדה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לממשלת סמואה, מבקשת להפוך את האמנות והמסורת לכלי חי של ממשל וצמיחה. הכינוס המתוכנן הוא שיאו של תהליך שקיבל את השם Upu ma Tala — "מילים וסיפורים" — סדרת מפגשים שבהם זקני השבט, בעלי מלאכה וצעירים חלקו את הידע המועבר מדור לדור, מתוך הבנה שהמורשת אינה מוצג מוזיאוני, אלא רקמה אנושית פעילה.
בלב המפגש ניצבים האמנים עצמם, אלו שבידיהם נשמרת מלאכת הסיאפו, בד המופק מקליפת עץ התות, או קליעת האיה טוגה — מחצלות עדינות המשמשות כמטבע טקסי בחתונות ובמינויי תארים. עבורם, ה"פונו" הוא הזדמנות לשבת לצד מעצבי מדיניות כשווים, ולהבטיח כי הקול האותנטי של איי האוקיינוס השקט לא ייבלע בשאון המודרניות.
הדיוק האנושי של המהלך ניכר בפרטים הקטנים: בשימוש בכלי הקעקוע המסורתיים המגולפים מחטיבי חזיר בר, או בהקפדה על הפ'אמטאי, המערכת החברתית הקובעת את מקומו של כל אדם במעגל לפי תוארו. האוניברסיטה הלאומית של סמואה כבר החלה בקטלוג המדויק של מסורות אלו, לא כארכיון יבש, אלא כמפת דרכים לדור הבא.
כאשר האמנים יחליפו ביניהם ידע על טכניקות קליעה או על סודות הצבעים המופקים מן האדמה, הם לא רק ישמרו על העבר; הם יחזקו את הזהות המשותפת של אזור שלם. בחדר שבו אין מסמרים, ורק החיבורים בין הקורות מחזיקים את המבנה כולו יציב מול הרוח, מתגלה כוחה של קהילה שהחליטה כי סיפוריה הם הנכס היקר ביותר שלה.