הצבי הכחול של פמבה, המכונה בפי המקומיים "פא-ווה-פמבה", נעלם מעיני המדענים לפני יותר משני עשורים. זהו יצור קטן ומסתורי, ששמו נגזר מהמילה "צוללן" בשפת האפריקאנס, בשל נטייתו להיעלם כהרף עין בזינוק ראש אל תוך הסבך עם זיהוי הסכנה הקטן ביותר. האי פמבה עצמו, המופרד מהיבשת על ידי תעלות אוקיינוס עמוקות שמנעו חיבור יבשתי גם בעידני הקרח, יצר תיבת נח ביולוגית שבה התפתח הצבי בבידוד מוחלט.
כאשר נבחנו התצלומים שהתקבלו באפריל, התברר כי הצבי לא רק שרד, אלא נוכח בלפחות מחצית משטח השמורה, המשתרעת על פני 2,030 הקטרים. התמונות הבהירות ביותר הגיעו דווקא מחצי האי טונדוני, אזור המצוי תחת לחץ מתמיד של כריתת עצים לא חוקית וצמצום שטחי מחיה. עבור הקהילה המקומית והחוקרים, זוהי הוכחה לכך שהטבע מחזיק מעמד בתוך השברים האחרונים של היער המקורי, שנותר רק על חמישה אחוזים משטח האי לאחר מאה של נטיעת מיליוני עצי ציפורן.
כדי לנווט בעולם המוצל של רצפת היער, הצבאים הללו משתמשים במחווה עדינה שכמעט ואינה מורגשת: הם מפרישים נוזל שקוף מבלוטות קטנות הממוקמות מתחת לעיניהם, ומסמנים בו זרדים ועלים כדי להגדיר את נחלתם. סילביה צ'פי, יועצת מדעית למכון אוקוס, מדגישה כי הגילוי אינו רק עניין של סקרנות ביולוגית. אישור רשמי באמצעות דגימות דנ"א לכך שמדובר בתת-מין ייחודי לאי יעניק הגנה משפטית ובינלאומית מול תוכניות להקמת אתרי נופש על החוף הסמוך.
הביולוגית האנה רוסטי ציינה כי המחקר על יונקים קטנים השורדים במובלעות של טבע הוא חיוני "למקרה שהכל יאבד". אך לעת עתה, בזכות מימון חדש ושומרי יער נוספים שנשכרו להגן על השמורה, נראה כי הצבי הכחול ימשיך לסמן את נתיביו השקופים בתוך הירוק העמוק של פמבה.