המספרים מספרים את סיפורה של הגירה שקטה: מהשוליים של מוסדות פרטיים ובתים סגורים אל מרכז החיים הציבוריים. בשנת 2020, רק 246,700 תלמידים אוטיסטים היו רשומים במערכת החינוך בברזיל; כיום, צבא של 1.2 מיליון ילדים ובני נוער תופס את מקומו בבתי הספר. בתוך שנה אחת בלבד, בין 2024 ל-2025, הצטרפו למערכת כמעט 380,000 תלמידים חדשים, עדות לכך שהמחסומים שהוצבו בפני משפחות במשך דורות החלו להתפורר.
השינוי אינו רק כמותי אלא מוסרי. 98.1% מהתלמידים הללו בבתי הספר הציבוריים לומדים כעת בכיתות רגילות, לצד בני גילם, ולא בחדרים נפרדים. פאביו קורדיירו, פעיל אוטיסט העומד בראש ארגון "נוירודיברסה", מתאר את בית הספר כנקודה אסטרטגית שבה החברה הברזילאית מאשררת מחדש את זכויותיהם של אזרחיה המיוחדים ביותר. עבורו, הכיתה היא המקום שבו הילד מפסיק להיות מקרה רפואי והופך לחבר ללימודים.
בלב המהפכה הזו ניצב חדר המשאבים הרב-תכליתי – פינה של שקט וטכנולוגיה בתוך ההמולה של בית הספר הציבורי. הממשלה השקיעה למעלה מ-640 מיליון ריאל כדי להבטיח שבכל מוסד יהיה מרחב שבו התלמיד יכול לקבל את התמיכה הנדרשת לו מבלי להינתק מהחברה. השר סנטנה הציב יעד ברור: עד סוף 2026, לא יהיה עוד בית ספר בברזיל ללא המענה הזה.
התהליך הזה, שהחל עוד בחוק "ברניס פיאנה" בשנת 2012, הבשיל לכדי תשתית לאומית. המורים אינם נשלחים למערכה לבדם; למעלה מ-114,000 מהם עברו הכשרות מיוחדות בשיתוף עם אוניברסיטאות פדרליות. זהו הניצחון של העקביות על פני הסיסמאות – ההבנה שזכותו של ילד ללמוד דורשת לא רק הצהרה, אלא גם מורה שיודע להושיט יד, וכיתה שמוכנה לקבלו.