במשך עשורים, קיומו של הצמח הזה היה שמור רק בדפי העשבייה הלאומית בפרדנייה, כשהוא מיובש ודחוס בין גיליונות עיתון ישנים מהתקופה הקולוניאלית. היערות ההרריים שכיסו בעבר את אגן נהר הקוטמאלה פינו את מקומם במאה ה-19 למטעי קפה ותה רחבי ידיים, והותירו רק פיסות טבע בודדות בנקיקים סלעיים ובצוקים בלתי נגישים. בתוך אחד המעוזים האחרונים הללו, בתוך אחוזת קווינסברי, התגלה צמח אם יחיד – שריד חי לעולם בוטני שנחשב לאבוד.
כדי להבטיח שהשיבה הזו לא תהיה מקרית או זמנית, אנשי Dilmah Conservation והחברה להגנת חיות הבר והטבע של סרי לנקה (WNPS) בחרו בגישה המשלבת מדע מדויק עם שותפות אנושית. ד"ר גופלאווה לא הסתפק במחקר במעבדה; הוא צירף את עובדי האחוזה לתהליך הטיפול והניטור. אצבעותיהם המחוספסות של קוטפי התה, המכירות כל שיח בהר, הן אלו שחפרו את הגומות עבור הדור הבא של המין הנדיר.
העבודה המדעית היתה קפדנית. השתילים טופחו בקפידה במשתלה מיוחדת לפני שהוחזרו אל סמוך לצמח האם. גופלאווה התעקש על זיהוי מדויק של המורפולוגיה של העלה, המאופיין במרקם עבה ושעוותי – הסתגלות פיזיולוגית שנועדה לעמוד ברוחות ההרים העזות. מגע העלה השעוותי תחת אצבעות הבוטנאים היה האישור המוחשי לכך שהזמן לא מחה את המין הזה כליל.
זו אינה רק פעולה של הצלה ביולוגית, אלא הכרה באחריות אנושית כלפי מה שנשכח בשולי הקדמה הכלכלית. בנוף שנשלט על ידי ייצור מסחרי, הוקצה מרחב קטן ומוגן לצמיחה שאינה נמדדת ברווחים. השתילים החדשים, הגדלים כעת תחת השגחתם היומיומית של אלו שחיים על ההר, מסמנים את חזרתו של חיים שהצליחו להמתין בסבלנות מאה שנים עד שיימצא מי שיושיט להם יד.