העבודה של סדראן-פרייס אינה מסתכמת בקטלוג קר של דגימות ביולוגיות. היא רואה בבנקי הזרעים המקומיים כלי לשימור זהות תרבותית, המאפשר לקהילות אבוריג'יניות להגן על מיני צמחים בעלי חשיבות רוחנית ותזונתית. לצידה, ג'ייקוב בירץ' מאוניברסיטת קווינסלנד בוחן את הפוטנציאל הגלום בדגנים מקומיים, כאלו ששרדו את הבצורות והשריפות של היבשת הרבה לפני המצאת המחרשה המודרנית.
האקדמיה האוסטרלית למדע העניקה לשניים את הפרס למדענים אבוריג'ינים ובני מצר טורס, מתוך הכרה בכך שהפתרונות למשברי המחר עשויים להימצא בשימור העבר. המענק הכספי שמתלווה לפרס נועד לתמוך במחקרים שמעמידים את הקהילה במרכז, ומבטיחים כי הידע הבוטני יישאר בידי אלו שטיפחו אותו במשך דורות.
מחקרו של בירץ' על "עשב הקנגורו" חושף טכנולוגיה חיה ומרשימה: זרעים אלו פיתחו מנגנוני תרדמה פיזיקליים, הזקוקים לחום הישיר של אש או למגע עם ריח העשן כדי להתעורר ולנבוט. זהו קשר בלתי נפרד בין הצומח לבין מחזורי הטבע של היבשת, קשר שהמדע המודרני לומד כעת לכבד ולשחזר.
בהמשך השנה, האקדמיה תארח מומחים מניו זילנד ומקנדה כחלק משותפות בין-לאומית להגנה על הקניין הרוחני של עמים ילידיים. עבור סדראן-פרייס, אין מדובר רק במחקר אקדמי, אלא בתיקון אנושי שקט; כל זרע שנאסף ונשמר הוא הבטחה לכך שהידע הישן ביותר בעולם יוכל להזין גם את הדורות הבאים.