בשנת 2019 החליט ג'ואל להשיב את מה שאבד, אך לא ביערות רחוקים וסגורים, אלא במקום שבו הילדים נמצאים מדי יום. ב-60 בתי ספר ציבוריים במחוזות קלנגאלה, נאמוטומבה וקיבוגה, התלמידים הם אלו שאוחזים במעדרים ובשתילים. יחד עם צוות הכולל את מרי מוניאלה, מספרת סיפורים סביבתית, והאגרונום מוטונגי טרבור, הם מטפחים משתלות של עצי מקור, עצי פרי וצמחי מרפא בתוך שטח בית הספר.
הבחירה בבתי הספר אינה מקרית. באוגנדה, הממשלה אינה מממנת תוכנית הזנה לאומית, והורים רבים מתקשים לספק לילדיהם ארוחת צהריים. יערות המאכל הללו, הכוללים ערוגות ירק לצד עצים, הופכים למקור תזונה חיוני ולאתרים המדגימים שימוש בר-קיימא בקרקע עבור הקהילה כולה.
באיי קלנגאלה, ארכיפלג של 84 איים המוקף במימיו המתוקים של אגם ויקטוריה, הבעיה חריפה במיוחד. מאז שנת 2003, מטעי שמן הדקלים דחקו את הצמחייה הטבעית כמעט עד שפת המים. עאישה קאיירה וקתרין, חברות הצוות של ג'ואל, פועלות מול החקלאים המקומיים כדי ללמדם כיצד לשלב גידולים מגוונים בתוך המטעים הקיימים, כדי לשבור את מעגל המונקולטורה המזיק.
בין השתילים שהתלמידים מטפחים בזהירות נמצא גם ה-African Blackwood, עץ כה כבד ודחוס עד שהוא שוקע בתוך המים. נדרשים לו שבעה עשורים כדי להגיע לגודלו המלא, ושתילתו היא מעשה של אמון בעתיד רחוק. עם הצטרפותה הרשמית של היוזמה לרשת ה-GLFx העולמית, העבודה השקטה של ג'ואל מקבלת כעת גישה למימון ולרשתות ידע שיאפשרו לה לשכפל את המודל לבתי ספר נוספים ברחבי המדינה.