״אובדן גפה אינו רק אובדן של איבר״, היא אומרת. הוא פוגע ביכולת לעבוד, לדאוג למשפחה, להשתתף בחיי הקהילה ולחיות באופן עצמאי. זה הוא המשפט שעליו נבנתה החברה. אניאפיוק הקימה אותה יחד עם טאיוו אקינסניה וקהינדה אולואטובי. יש לשלושתם יחד יותר מ־25 שנות ניסיון בתותבות ובאורתוזות, והיא משמשת בה מנהלת התפעול.
בניגריה, תותבת רגילה מגיעה בדרך כלל אחרי ארבעה עד שישה שבועות של המתנה. Dynalimb מספקת אותה תוך כשבעה ימים. במקום יציקות ומדידות ידניות, היא סורקת את הגדם בסריקה דיגיטלית ומדפיסה את ההתקן במדפסת תלת־ממד, לפי מידותיו של המטופל. המחיר הממוצע הוא כ־800,000 נאירה, כ־600 דולר, לעומת כ־1.6 מיליון נאירה לתותבת מסורתית.
ההדפסה היא רק שלב אחד בתהליך. הוא מתחיל בפעילות בקהילות, ממשיך בסריקה, בייצור מקומי ובהתאמה פנים אל פנים בידי מומחים מוסמכים, ומסתיים בהדרכת פיזיותרפיה. בפלטפורמה דיגיטלית בשם DynaX אפשר למדוד מטופלים מרחוק ולעקוב אחריהם, כך שמי שגר רחוק מהמרפאה לא נשאר בלי טיפול.
החברה צמחה בצעדים קטנים. בפברואר השנה תיאר אותה כתבה בסדנה קטנה באויו, שבמדינת אקווה איבום, כ־550 קילומטרים מלגוס. באותה עת היא דיווחה על יותר מ־500 התקנים שסיפקה. שבעה חודשים אחר כך, מספר המטופלים שקיבלו התאמה עבר את האלף. הכסף הגיע מחסכונות המייסדים, ממענקים ומתוכניות לחברות הזנק. בכלל זה מענק של 10,000 דולר מתוכנית של קרן סטנדרד צ׳רטרד לנשים בטכנולוגיה, ופרס חדשנות ממועצת המחקר והחדשנות של מדינת לגוס.
השלב הבא הוא גאנה, קניה ורואנדה. לעומת שלושים מיליון הזקוקים לתותבת, אלף מטופלים הם מספר קטן. אבל כל אחד מהם חזר ללכת, לעבוד או לדאוג למשפחתו, והחזיר לעצמו את מה שאניאפיוק ראתה נלקח מדודתה.