מבנה ה"סווטאו סין", מקדש לשן הקדושה של הבודהה, עמד בחזית ארמון המלוכה של אינווה מאז ימיו של המלך בג'ידאו במאה ה-19. רעידת האדמה של שנת 2025 הותירה מהמבנה המפואר רק תל של אבק ולבנים שרופות, אך בו שייק סירב להשלים עם האובדן. הוא החל במסע של שכנוע, פנה לרשויות ולתורמים, עד שמצא שותף בנפש בדמותו של ד"ר הלה מינט, שהסכים לממן את מלאכת השיקום המורכבת תחת פיקוחו של המומחה טמפוואטי או וין מאונג.
השחזור לא התבסס על ניחוש או על דמיון מודרני, אלא על דפים מצהיבים של "פאראבאיק" – כתבי יד מסורתיים עשויים נייר פחם מקופל. בשרטוטים העתיקים הללו, שצוירו עוד בימי מלכי שושלת קונבאונג, נמצאו הקווים המדויקים של המבנה המקורי. הפועלים והמהנדסים עקבו אחר כל עיטור וכל קימור שצוירו לפני מאתיים שנה, כשהמשותף להם הוא השילוב של אמנות משלוש תקופות שונות בהיסטוריה של הממלכה.
במהלך החפירות ביסודות המבנה, נחשפו כלי מנחה מסלע חול וכדים עתיקים, אך גילוי פסל הספינקס משיש היה זה שהסעיר את רוחו של בו שייק יותר מכל. הפסל סיפק עדות חיה ומוחשית ליכולת הפיסול של האמנים שחיו על גדות נהר האיראוואדי דורות לפנינו. המבנה, שצפוי להגיע להשלמה מלאה במאי 2026, אינו רק עדות למיומנות הנדסית, אלא יד זיכרון לעיר שהייתה אי מלאכותי של תרבות וממשל במשך קרוב ל-360 שנה.
כעת, כשפיגומי העץ מוסרים אט אט וחושפים את הקירות הלבנים, נדמה כי אינווה שוב זוקפת את קומתה. עבור האנשים שהקדישו את חודשי חייהם האחרונים לאבני המקום, אין זה רק פרויקט שימור, אלא פעולה של תיקון המבקשת להחזיר לעם את נקודת האחיזה בעברו, במקום שבו האדמה נטתה לבגוד בו.