עבור בני הניסנן, המילים אינן רק כלי תקשורת אלא עוגנים של שייכות לאדמה שנגזלה מהם. מאז שנת 1964, כאשר הממשל הפדרלי ביטל באופן לא חוקי את ההכרה בשבט, הם חיו בצללים של ביורוקרטיה שהגדירה אותם כמי שאינם קיימים עוד. אך בתוך הבתים ובין עצי הארז, השפה המשיכה לחיות בלחש. קוברט, נכדתו של הצ'יף לשעבר ריצ'רד ג'ונסון, עבדה בשנים האחרונות עם הבלשנית ד"ר שרי טאטש כדי לחלץ את המילים מן השכחה הכפויה ולהשיב להן את מקומן על גבי שלטים, מסמכים רשמיים ודפי הרשת.
השם החדש, HUṠWEJ, אינו רק מיתוג מחדש של ארגון ללא מטרות רווח; הוא אקט של ריבונות תרבותית. בני השבט, שנותרו מחוץ להסדרים משפטיים שהשיבו זכויות לשבטים אחרים בשנות השמונים בשל טעות משפטית מצערת, החליטו להפסיק להמתין לאישור חיצוני. הם בחרו במילה שמייצגת את רצונם הקולקטיבי, פעולה פשוטה של מתן שם שמהווה תיקון היסטורי שקט אך נחוש.
הנוכחות הפיזית של השפה מתבטאת כעת לא רק בצלילים אלא גם בקרקע. החזרתם של 232 אקרים של אדמה לידי השבט, מקום שזכה לשם Yulića, מעניקה למילים אחיזה בקרקע. שם, הרחק מהביורוקרטיה של וושינגטון, יכולים בני השבט לבנות מחדש את עולמם. הצליל "הוש-וואי" המודפס כעת על נייר המכתבים של הארגון הוא תזכורת לכך שגם כאשר זכויות נשללות על הנייר, הזהות האנושית נותרת חקוקה בשפה ובמקום.
בסיום דבריה, קוברט לא דיברה על ניצחון פוליטי אלא על הבהירות שבהשבת השם. היכולת של קהילה לקרוא לעצמה בשמה, בשפה שצמחה מתוך הנהרות והעמקים של הסיירה נבדה, היא הרגע שבו העבר מפסיק להיות נטל והופך ליסוד שעליו נבנה העתיד.