הצוות שמאחורי פרויקט SUPPORT הגיע לווינה כדי להראות כיצד המחסומים הנוקשים ביותר אינם נמצאים תמיד במבנה האדריכלי, אלא בתפיסה המערכתית. הדגמים שהציגו אינם עוד תיאוריות על הנגשה, אלא נתיבים סלולים המאפשרים לאדם עם מוגבלות לא רק להיכנס אל כוח העבודה, אלא גם להישאר בו ולהתפתח. העבודה, כך הזכירו המציגים, היא הציר שעליו נעה תחושת הערך העצמי של הפרט בחברה המודרנית.
הוועידה השנתית, פרי חזונו של מרטין אסל, הפכה למקום מפגש שבו הסטטיסטיקה פוגשת את הגורל האישי. כשנציגי ה-EASPD, הארגון המאגד רשת של אלפי שירותי תמיכה, הציגו את ממצאיהם, הם לא דיברו על צדקה. הם דיברו על הזכות המעוגנת באמנת האו"ם לעבוד בסביבה פתוחה ומכילה.
באחד הדיונים עלה רגע שבו נשמע צליל המקלדת המקישה בחדר עבודה שקט; צליל יומיומי שהפך עבור רבים לניצחון קטן ופרטי. המודלים שפורטו בווינה מספקים את הכלים להפוך את הרעש הזה למציאות קבועה עבור מיליונים. אין כאן הבטחות גדולות או מילים נשגבות, אלא התחייבות שקטה לבנות עולם שבו המדד להצלחה הוא "אפס מחסומים".
כאשר התפזרו המשתתפים אל תוך הערב הווינאי הקריר, נותרה הידיעה שהפתרונות כבר קיימים. הם נמצאים בפרטים הקטנים של הכשרה מקצועית, בליווי מותאם אישית ובמעסיקים שבוחרים לראות את היכולת לפני המוגבלות. זהו תהליך ארוך, לעיתים אטי, אך הוא מוביל אל מקום שבו כל אדם יכול לומר, בסופו של יום, כי תרם את חלקו למלאכת העולם.