אלברטו, שזכה לאחרונה בתואר "אומן מומחה" מטעם מחוז אנדלוסיה, פועל בסדנה שבה הזמן נמדד לא בשעות, אלא בשכבות של ידע שנערם. בעוד שרוב הקדרים באזור התמקדו לאורך מאות שנים בזיגוג הירוק המסורתי, אלמדה בחר להסיט את המבט אחורה, אל טכניקת זיגוג הבדיל (cerámica estannífera). התהליך דורש דיוק כימי וסבלנות: ערבוב של תחמוצת בדיל לתוך זיגוג עופרת יוצר משטח לבן חלבי המסתיר את גוון הטרקוטה האדום של החימר, ומשמש כבד קנבס חלק לעיטורים עדינים של תחמוצות מתכת.
לצדו פועל אחיו, פרנסיסקו מיגל, ויחד הם מתחזקים רצף אנושי נדיר. הם ממשיכים לשכלל את טכניקת ההשתקפויות המטאליות מהתקופה הערבית-ספרדית, שיטה ששורשיה במאה ה-9, וכן את אומנות הראקו היפנית שאביהם, פאקו אלמדה, החל להטמיע בסדנה לפני ארבעה עשורים. עבורם, כל כלי שיוצא מהתנור הוא חוליה בשרשרת שראשיתה המתועדת מגיעה עד לאמצע המאה ה-18.
ההכרה הרשמית באלמדה הגיעה בעת שאירופה כולה מציינת את ימי האומנות (European Craft Days). בעיר אובדה, שהוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, עבודתו של אלברטו אינה נתפסת כנוסטלגיה גרידא, אלא כמעשה של שימור תרבותי פעיל. בתוך כור ההיתוך של התנור, שבו נצרפים החומרים בטמפרטורות גבוהות, הוא מצליח לגשר על פער של שלוש מאות שנים ולהחזיר לידיים האנושיות את מה שהזמן כמעט והשכיח.