במפגש שהתקיים בין מומחים ואנשים החיים עם עיוורון-חירשות מרחבי היבשת, נחשף עולם שלם של שפות סמויות מן העין. המשתתפים, שהתחברו ממדינות כגון גרמניה, איטליה ודנמרק, חלקו שיטות שבהן המגע הופך למוליך של מחשבה. אחת השיטות המרכזיות שהוצגו היא אלפבית ה"לורם", מערכת שבה כל אות מיוצגת על ידי נקודה או תנועת ליטוף במקום ספציפי בכף היד. זוהי שפה שנולדה מתוך אהבה פרטית: היא הומצאה במאה ה-19 על ידי הסופר הירונימוס לורם, שאיבד את חושיו וביקש למצוא דרך לשוחח עם בתו.
השיח המשותף הדגיש את החשיבות של "תקשורת הופטית-חברתית", טכניקה שבה המתרגל מצייר על גבו או על זרועו של אדם עיוור-חירש את מפת החדר שבו הם נמצאים, או מתאר לו תנועות של אנשים אחרים במרחב. פעולות אלו מסירות את מעטה הבידוד שבו נתונים רבים מהחיים עם לקות חושית כפולה, ומשיבות להם את היכולת להשתתף בחיים החברתיים באופן פעיל.
הארגון הבינלאומי, שהחל את דרכו לפני עשורים כאיגוד קטן של מחנכים, מוביל כעת את קמפיין "LET ME IN". המטרה אינה רק טכנית, אלא אנושית: להבטיח שכל ילד החי עם עיוורון-חירשות יקבל את הזכות לחינוך מותאם. המתרגלים הסבירו כי התקשורת היא המחסום היסודי ביותר, וכאשר היא נפרצת, האדם מתגלה במלואו. השיתוף בשיטות כמו ה"טדומה" — הנקראת על שם תאדה ואומה, שני הילדים הראשונים שלמדו אותה — ממשיך להעניק כלים למשפחות ולמטפלים הנאבקים לשמור על הקשר האנושי החיוני כל כך.