עבדולאי גדלה בגאנה, בקהילה שבה היעדר שירותי בריאות בסיסיים היה עובדת חיים קיימת, עובדה שהפכה פציעות פשוטות למשא כבד לכל החיים. היא למדה הנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת KNUST שבקומאסי, אך לא הסתפקה בלימודים תיאורטיים. לאחר שירות לאומי בבית חולים באקרה ולימודים בטורונטו, היא הגיעה לדרום אפריקה כדי להפוך את הידע המדעי לכלי שרת עבור האדם הפשוט.
תחת הדרכתו של פרופסור סודש סיבאראסו, היא בוחנת את הדגמים של ה-ADL Arm, זרוע תותבת המיועדת לקטועים מתחת למרפק. המלאכה דורשת ממנה ריכוז עמוק: היא פותרת תקלות מכניות, מרכיבה אבות-טיפוס ומתעדת כל תפנית בתהליך הייצור, מתוך הבנה שכל גרם של משקל שיחסך או כל שיפור במנגנון האחיזה יתורגמו להקלה משמעותית בחיי היום-יום של המטופל.
הגישה המנחה את המעבדה מכונה "עיצוב ביולוגי חסכוני". זהו תהליך שבו המכשיר הרפואי מתוכנן מראש עבור סביבות דלות משאבים, תוך שימוש בחומרים תרמופלסטיים המאפשרים גמישות והתאמה אישית. כאשר החומרים הללו נטבלים במים חמים, הם מתרככים ומאפשרים לטכנאים לעצב את בית הגדם במדויק למבנה האנטומי של המשתמש, ללא צורך במכשור יקר ומורכב.
"זוהי אמפתיה בפעולה — הנדסה שמקשיבה לפני שהיא בונה."
עבור עבדולאי, הפרויקט אינו רק תרגיל בפתרון בעיות טכניות, אלא שליחות של צדק חברתי. במקום שבו פרוטזות מסחריות עולות אלפי דולרים, הפלסטיק המודפס והברגים הפשוטים הופכים לגשר המשיב לאדם את כבודו ואת עצמאותו. היא אינה בונה רק מכשירים, אלא מעניקה מחדש את האפשרות לפעול בעולם בידיים חשופות.