היד המטה את הדלי אל המים עושה זאת בעדינות של מי שליווה את היצורים הללו מרגע היותם ביצים כתומות ודוממות. מאז הסתיו האחרון, נשמרו הביצים במיכלי אינקובציה מבוקרים בהונצ'ון, מוגנות מפני קפאון החורף של צפון-מזרח אסיה. כעת, כשהם באורך של סנטימטרים ספורים בלבד ובמשקל של גרם וחצי, נדרשים הדגיגים להתמודד עם המציאות המורכבת של נהר הטומן — עורק חיים המשותף לשלוש מדינות, שסבל במשך שנים מהזנחה תעשייתית.
לפני השחרור, סימנו המומחים חלק מהדגיגים באמצעות קטימת סנפיר השומן שלהם. זהו סימן זעיר, כמעט בלתי נראה לעין בלתי מזוינת, שיאפשר לחוקרים לזהות אותם בעוד מספר שנים, כאשר יחזרו ממרחקי האוקיינוס השקט אל המקום שבו בקעו.
הדגים אינם מכירים בגבולות פוליטיים. כדי להגיע אל הים הפתוח, עליהם לשחות לאורך חמישה-עשר קילומטרים של מים הנשלטים על ידי רוסיה וצפון קוריאה. זוהי שותפות אקולוגית שקטה; דגיגי הסלמון הם השליחים של מערכת אקולוגית המנסה להשתקם, והם זקוקים למעבר בטוח דרך המים הטריטוריאליים של שלוש המדינות כדי להשלים את מחזור חייהם.
אלו שישרדו את המסע המפרך אל הים היפני ואת שנות הבגרות בצפון האוקיינוס השקט, יעברו שינוי צורה דרמטי. גופם יתכסה פסים סגולים, לסתות הזכרים יתארכו ויהפכו למעין מקור מעוקל עם שיניים בולטות — עדות פיזית למאמץ האדיר של הנדודים. הם יחזרו לכאן, אל נהר הטומן, כשהם מונעים על ידי זיכרון כימי חריף, כדי להבטיח את קיומו של הדור הבא בזרם שהולך ומבריא.