כאשר חוט השדרה נפגע בתאונה, הגוף מגיב ביצירת רקמת צלקת צפופה. מחסום זה, הגם שהוא מגן על האזור, פועל כחומה כימית ופיזית המונעת מסיבי העצב לצמוח מחדש. ד"ר סמפאיו הבינה כי כדי להתגבר על החומה הזו, עליה לספק לעצבים "פיגום" שידמה את הסביבה העוברית שבה נוצרו לראשונה. הפתרון נמצא בחלבון הלמינין, שנאסף משליות שנתרמו לאחר ניתוחים קיסריים, ועובד במעבדה למבנה פולימרי יציב.
הטיפול, המכונה פולי-למינין, מוזרק ישירות אל אתר הפציעה בטווח של 72 שעות מרגע הטראומה. כמות מזערית של חלבון, המופקת משלייה אחת בלבד, מספיקה למנה מלאה עבור אדם בוגר. החומר מתארגן בתוך הרקמה הפגועה ומנחה את צמיחת העצבים מעבר לצלקת, במעין גשר ביולוגי עדין שמאפשר לאותות החשמליים לחזור ולזרום.
לאחר עשורים של ניסויים בחיות מעבדה והמתנה ארוכה לאישור רגולטורי, רשות הבריאות הלאומית של ברזיל, ANVISA, העניקה את האישור המיוחל לתחילת הניסויים בבני אדם. התוצאות הראשוניות שהציגה סמפאיו בבית החולים בריו הדהימו גם את עמיתיה השמרנים ביותר. מטופל אחד, שסווג כבעל שיתוק מלא ללא כל סיכוי לתנועה, הצליח לעמוד על רגליו ולפסוע שוב.
למרות ההתרגשות בקהילה המדעית, סמפאיו שומרת על איפוק של מי שמכירה את מורכבותה של הביולוגיה. עשרות בקשות לטיפול בחמלה כבר הוגשו, והמחקר עובר כעת לשלב רחב יותר בתיאום עם חברת התרופות Cristália. אין מדובר בקסם, אלא בפרי עמלה של אישה אחת שסירבה לקבל את השתיקה של העצבים כגזירת גורל, ובחרה להשתמש בחומר שממנו מתחילים החיים כדי לתקן את מה שנשבר.