התהליך החל בפריט שנראה כמעט חסר חיים: צינור לבן, חלבי ושקוף למחצה. זהו שלד ביולוגי של ושט, שנוקה מכל תאיו המקוריים באמצעות חומרי ניקוי כימיים עד שנותרה רק תשתית גמישה של קולגן. דה קופי וצוותו הזריקו לשלד הזה תאי גזע שנלקחו מרקמות שריר וחיבור, והניחו להם לצמוח בתוך "ביוראקטור" – מכשיר מיוחד המדמה את התנועה, החום והלחץ המכני של גוף חי.
במשך חודשיים בתוך המכשיר, התאים התמיינו והתפשטו, כשהם הופכים את השלד הדומם לרקמה חיה ונושמת. בניסוי הקליני, קטעים באורך של 2.5 סנטימטרים הושתלו בגופם של שמונה סובייקטים. חמישה מהם שרדו את תקופת המעקב של שישה חודשים והצליחו לבלוע מזון באופן רגיל לחלוטין, כאשר תפקוד השרירים והעצבים ברקמה החדשה שוקם בהצלחה.
הבשורה הגיעה במהירות עד למצרים, שם כלי תקשורת רפואיים הדגישו את חשיבות הגילוי עבור המוני ילדים המטופלים במחלקות האונקולוגיות בקהיר ובאלכסנדריה. עבור ילד שאיבד את הוושט שלו למחלת הסרטן, או תינוק שנולד ללא חיבור בין הגרון לקיבה, האפשרות להשתיל איבר שנבנה מתאיו שלו היא הבטחה לחיים ללא תלות בתרופות נגד דחיית איברים.
ההישג של דה קופי אינו רק בטכנולוגיה, אלא בתיקון עדין של טעות של הטבע. במקום להילחם באנטומיה הקיימת, הוא מצא דרך להדריך את הגוף לבנות את עצמו מחדש, תא אחר תא, עד שהילד יוכל לבצע את הפעולה הפשוטה והחיונית ביותר – לבלוע ולשבוע.