הסיפור מתחיל בהרי סנטה קתרינה שבדרום ברזיל. ז'וזה נולד בסאו ז'וזה דו סריטו, עיירה קטנה ברמה. כשהיה בן 13 מתה אמו בלאז'ס, זמן קצר אחרי שילדה את הצעיר מבין הילדים. המשפחה התפרקה, והילדים התפזרו איש לדרכו.
ז'וזה נדד בעקבות העבודה. הוא גר בבלומנאו ובז'ואינוויל, אחר כך במדינות פאראנה וסאו פאולו, ואז באיטאז'אי, עד שהשתקע בפלוריאנופוליס. שם הכיר את אשתו, ושם הם נשואים כבר 42 שנה. בצעירותו, בתאונה עם מכונה במקום העבודה, איבד את קצות שתיים מאצבעותיו.
השוטרים לא נזקקו לזמן רב. הם הצליבו מספרי טלפון ורישומי בנקים במאגרי מידע רשמיים, ובתוך 48 שעות ידעו היכן נמצאים קרוביו. אחר כך בא שבוע של שיחות טלפון, יום אחר יום.
אחת השיחות הגיעה לאחותו ז'ובלינה, בת 60, המתגוררת בבאלנאריו קמבוריו. במשך שנים האמינה שאחיה מת. דוד מלאז'ס מסר פעם ידיעה כזאת, והיא קיבלה אותה. הבשורה שז'וזה חי הגיעה אליה זמן קצר אחרי שקברה אח אחר.
ב-9 בספטמבר, יום הולדתו ה-67 של ז'וזה, נסעו ז'ובלינה ואחותה מרתה, בת 57, מערי החוף שלהן צפונה אל מטה התחנה בפלוריאנופוליס. מרתה, המתגוררת בנאווגאנטס, זיהתה את אחיה לפי שתי קצות האצבעות החסרות. את הפרט הזה נשאה בזיכרונה לאורך שישה עשורים של פרידה.
ז'וזה אמר שלמצוא את אחיותיו ביום הולדתו היה בעיניו מתנה מאלוהים. ואחר כך הוסיף משפט פשוט יותר: "אני מאושר."
"לדעת שהוא חי נתן לי הקלה."