עד עכשיו ראו המבקרים המקסיקנים רק העתקים. עכשיו הם רואים את הקווים עצמם — ובהם גם את מה שלא הושלם: כמה גיליונות חסרים, וכמה ציורים נשארו קווי מתאר בלבד, שאיש לא מילא בצבע. בעמודים המאוחרים מופיעים פרשים ספרדים וכנסייה ובה נזיר, עדות לכך שהצייר עבד בעשורים שאחרי 1521, מאומן גם במסורת הציור הילידית וגם ברישום האירופי.
הדרך לפריז עברה דרך אדם אחד. בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע־עשרה אסף המורה הצרפתי ז'וזף מריוס אלכסיס אובן כתבי יד במקסיקו ולקח אותם איתו. בערוב ימיו מכר את האוסף לאז'ן גופיל, אספן צרפתי שנולד במקסיקו, ולאחר מותו תרמה אלמנתו אוגוסטין את הכול לספרייה הלאומית בשנת 1898. שם, בפונדו מקסיקנו, נשאר הקודקס מאז.
גם שמו אינו שלו. ההיסטוריון האמריקאי רוברט ה' בארלו, שלימד במקסיקו סיטי, פרסם את המחקר המקיף הראשון עליו ב־1949 וקרא לו על שם אסקטיטלאן, שם מקום המופיע בסצנות הנדידה הפותחות. באנאוואטל, אסקטל הוא נמלה; המקום הוא בערך מקום קן הנמלים.
ההשאלה נשענת על חוק צרפתי חדש, 2026-351, שמאפשר השבה של פריטים תרבותיים שנרכשו בין 1815 ל־1972, אם יוכח מדעית שמקורם בביזה קולוניאלית. משרד החוץ, משרד התרבות, המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה ורשות המכס המקסיקניים בונים כעת אסטרטגיה משותפת להשבה קבועה של יותר ממאה מסמכים היסטוריים מקסיקניים המוחזקים במוסדות צרפתיים. הביקור של הקודקס הוא הצעד הראשון.
בריטו גוודרמה ניסח את העמדה המקסיקנית במשפט אחד: האינטרס הוא שהמורשת תהיה במקסיקו, משום שכאן היא מקבלת משמעות גדולה יותר.
בזמן ההכנות לתערוכה עלתה תגלית נוספת. חוקרים זיהו שני כתבי יד מהמאה השש־עשרה על נייר אמטה שמעולם לא פורסמו, ואפשר שהם קשורים לאותו אמן שיצר את קודקס מנדוסה — קודקס מקסיקני מפורסם אחר, המוחזק בספריית הבודליאן באוקספורד. גם שם הפתרון עד כה היה חלקי: ב־2015 פרסמו המכון המקסיקני והבודליאן מהדורה דיגיטלית משותפת, מודל שגורמים מקסיקניים מצטטים שוב ושוב כתחליף כשההשבה הפיזית אינה על הפרק.