מה שהתגלה תחת האדמה לא היה מטבע בודד או אבזם שנשמט מכיס. היו שם שני מצבורים נפרדים, טמונים בין אבנים בעומק של כארבעים וחמישה סנטימטרים: אלפי מטבעות, צמיד, אבזם וחרוז אחד. לאפינן לא ניקה, לא מיין, לא ספר. הוא יצר קשר עם המוזיאון המקומי, והארכיאולוגים הם שהוציאו את הכסף מן הקרקע.
בשלב הדיווח החומר עדיין היה כפי שיצא: מכוסה אדמה, לא ממוין, לא ספור. המומחים מעריכים שהמטבעות והתכשיטים נוצרו בין השנים 1000 ל־1050 לספירה. מתי בדיוק נטמנו — ומי טמן אותם — אין יודע.
סיסמה יושבת על הגדה המזרחית של אגם פאיינה, האגם השני בגודלו בפינלנד. משם מוליכים המים דרך מערכת נהר קיומיוקי אל מפרץ פינלנד, והנתיב הזה הוא שהביא את הכסף הבלטי אל פנים הארץ. מטמון שנטמן ליד סיסמה נטמן על עורק מסחר, לא בקצה העולם.
הרכב המטמונים מן התקופה הזו מספר סיפור בפני עצמו. עד סוף המאה העשירית שלטו בהם דירהמים אסלאמיים שנטבעו בסמרקנד ובבוכרה; כשירדה תפוקת הכסף במרכז אסיה, תפסו את מקומם פניגים גרמניים מסקסוניה ומקלן ומטבעות אנגלו־סקסיים של את'לרד השני וקנוט. חלק ניכר מן הכסף האנגלי הגיע לצפון כתשלומי דנגלד — כופר ששילמה אנגליה לפושטים.
הכסף באותם ימים נמדד במשקל ולא בערך נקוב. משום כך נמצאים במטמונים מטבעות חתוכים לחצאים ולרבעים, ולצדם תכשיטים ומטילים באותה ערימה. הסוחרים נשאו עמם מאזניים מתקפלים בתוך נרתיק קטן, כי כל עסקה נשקלה במקום.
על פי חוק העתיקות הפינלנדי משנת 1963, חובה לדווח לרשות המורשת הפינלנדית בהלסינקי על כל ממצא שגילו עולה על מאה שנים, והרשות רשאית לרכוש אותו מן המוצא. לאפינן עשה בדיוק את מה שהחוק מבקש, ובזכות זה יידעו הארכיאולוגים לא רק מה נמצא — אלא היכן בדיוק, ובאיזה סדר.