חוג הקריאה הבלתי־פורמלי שפתח גדל ל־60 תלמידים. במשך שנים עבד בלי משכורת; התשלום היה אורז. בהמשך גייס מן התושבים כ־47 מיליון רופיה כדי לבנות מבנה קבע, ובשנת 1997 הוכר המקום רשמית בצו של ראש המחוז כבית הספר הממלכתי סי־די־אן צ'יקונֶנג.
בית הספר יושב במטע התה צ'יליוונג, כשבעה קילומטרים מכביש פונצ'אק־צ'יאנג'ור, בסופה של דרך אבנים החולפת על פני ערוצים תלולים. התלמידים והמורים עולים על משאיות המטע כדי להגיע; כשאין משאית, הם הולכים ברגל קרוב לשעה. דוח של מחלקת החינוך המחוזית מ־2019 תיעד ירידה בנוכחות לכ־40 אחוז בעונת הגשמים, ומנהל בית הספר אנדיס סוהרמן ביקש מן הרשויות רכב ייעודי להסעת הילדים.
מאה ארבעים ושניים תלמידים לומדים שם היום, רובם בנים ובנות של קוטפי תה, ומגיעים משלושה כפרים קטנים. לצידו מלמדת אני פטמאוואטי, מורה בהסכם זמני כבר יותר משש־עשרה שנים, שעולה במעלה הדרך למרות האסתמה שלה.
מגבלותיו הגופניות פסלו אותו מלהתמנות לעובד מדינה. במכרז ההעסקה של 2021 ניגשו ברחבי אינדונזיה כ־900 אלף עובדי הוראה זמניים, 173,329 עברו את השלב הראשון — ואיש משבעת המורים בצ'יקונֶנג לא היה ביניהם.
ההכרה הגיעה מאוחר. ב־2024 קיבל פרס בקטגוריית החינוך בטקס ליפוטן 6. בספטמבר 2025, באולם ראש המחוז בצ'יבינונג, העניק לו ראש מחוז בוגור רודי סוסמנטו את הפרוטזה לרגל שהיה זקוק לה שנים ארוכות, ולצידה נסיעה לעומרה. באותו מעמד כובדה גם איה סוסי דמאיאנטי, מורה למקרא מפארונג פנג'אנג, המפרנסת יתומים משכרה וממכירת עבודות יד.
קבוצת יוצרי סרטים מצ'יטאורוּפ עשתה על חייו סרט קצר, "מנגלה השומר". בשנתיים האחרונות הותקן בבית הספר חיבור אלחוטי לאינטרנט, כדי שהשיעורים יימשכו גם כשאפר וולקני מונע מן הילדים לצאת לדרך.
ארבעים ושתיים שנים אחרי שהתיישב על אדמת המטע ולימד ילד אחד לקרוא מילה אחת, הוא עדיין עולה את אותה הדרך.