המעבדה שבה פועלת עבדולאי, תחת הנהגתה של אוניברסיטת קייפטאון, פועלת מתוך הבנה כי טכנולוגיה רפואית אינה נמדדת במורכבותה אלא בנגישותה. עבור מי שאיבד את ידו בקהילות דלות משאבים באפריקה שמדרום לסהרה, תותבת מערבית משוכללת היא חלום רחוק ויקר להחריד. במקום טיטניום וסיבים פחמניים, הצוות משתמש במדפסות תלת-ממד המתיכות ניילון ופולימרים פשוטים לכדי מכניקה עובדת.
הזרוע שפיתחו, המכונה ADL Arm, אינה מסתמכת על סוללות או חיישנים חשמליים מורכבים. היא פועלת באמצעות מערכת כבלים המחוברת לכתף או לגב של המשתמש. תנועת גוף פשוטה מפעילה את המנגנון, ומאפשרת לאצבעות המודפסות להיסגר על חפץ. זהו תכנון אנושי המכיר במציאות המקומית: בחום ובלחות של האזור, ובמחסור בחשמל זמין או בטכנאי שירות מומחים.
עבור עבדולאי, ההתנסות המעשית שינתה את תפיסת עולמה כמהנדסת לעתיד. היא הבינה כי הנדסה אינה צריכה לשאוף להעתקת המודל המערבי העשיר, אלא להקשבה לצרכים הגופניים והכלכליים של האדם העומד מולה. במקום שבו טראומה וזיהומים לא מטופלים הם הגורמים העיקריים לקטיעות, המעבדה מספקת לא רק מכשיר, אלא דרך חזרה לחיים של עבודה ושל כבוד עצמי.
העיצוב מתמקד בפעולות היומיום הפשוטות ביותר, אלו שמגדירות את עצמאותו של אדם בביתו.
הפרויקט, הנתמך על ידי רשת של אוניברסיטאות שותפות, מאפשר לסטודנטים לחלוק קבצי עיצוב ולהתאים אותם לתנאי האקלים השונים ביבשת. כל זרוע כזו שיוצאת מהמדפסת היא עדות לכך שחדשנות אינה חייבת להיות יקרה כדי להיות משמעותית. בסופו של יום, מדובר בתנועה אחת פשוטה של יד, שחוזרת להיות אפשרית.