הלוח הוא רק חלק מהמעבדה. שוקלה משלבת שברי אריחי רצפה עם חימר, טושים ונייר דבק, ובונה מהם מודלים תלת־ממדיים של מערכת ההפרשה ושל מערכות אחרות בגוף האדם. את החימר התלמידים לוחצים וצובעים בעצמם. שניים מהם, סומיט וישווקרמה מכיתה י' ורודרנש, עבדו על המודלים האלה. ספסלים ישנים ומרותכים הפכו למסגרות למודלים במתמטיקה, וצמיגים ישנים הפכו למשחק מתמטי שמשחקים בו בידיים.
שוקלה מסבירה בפשטות למה השיטה עובדת. תלמיד שמשנן שרטוט מתוך ספר זוכר קווים. תלמיד שמעצב את אותו שרטוט בחימר בידיו חייב להבין איך המבנה בנוי ואיך חלקיו קשורים זה לזה.
בית הספר נמצא בשכונת המגורים של חברת BHEL בבופאל. רבים מתלמידיו באים ממשפחות של פועלים, ובהן משפחות שהיגרו מג'הרקהנד, מביהאר וממערב בנגל. לשוקלה, בעלת תואר דוקטור שמלמדת מדעים וביולוגיה, יש כחמש־עשרה שנות ניסיון בלמידה מבוססת פרויקטים, בעבודה סביבתית ובהדרכת תלמידים. בחצר בית הספר תלויים יותר מאלף בתים לדרורים שהקימה. לכל עץ בחצר יש קוד QR במפת עצים שיצרה. את יום הלימודים היא פותחת בעשר עד חמש־עשרה דקות של פעילות, ובהן תלמידים מספרים איך הם מרגישים ושומעים שיעורים שנבנים סביב סיפור.
על הזכייה בפרס הלאומי היא שמעה מדוא"ל שהגיע ביום שישי, בסביבות שש בערב. הנשיאה דראופדי מורמו העניקה לה את הפרס באולם ויגיאן בהוואן בניו דלהי ביום המורה של הודו. באותו טקס קיבלו את הפרס 82 מורים ומרצים מכל רחבי המדינה.
לפי ETV Bharat, תלמידיה לשעבר המשיכו למכוני הטכנולוגיה IIT, למכון הרפואי AIIMS ולשירות הציבורי. בבופאל התלמידים ממשיכים ללמוד מאותם אריחים שבורים, והחימר שעוטף אותם מתייבש על השולחן.