במרכז הכנס שנערך באקרה, לא הסטטיסטיקה היא שעמדה במוקד, אלא המגע האנושי עם החפץ הדומם. גאבווה, חוקר מאוניברסיטת גאנה, תיאר בפני הקהל את התחושה של גילוי מאות חפצים הממתינים במגירות הרחק מהשמש של מערב אפריקה. קוואסי נקרומה בואדי, שכינס את הפורום הראשון להשבת נכסי תרבות, הניח על השולחן את ספרו החדש, המבקש להחזיר לחיים את מושג ה"סנקופה" — הלמידה מהעבר למען העתיד.
המאמץ אינו מסתכם רק בכתלי האקדמיה. הממשל ההולנדי חתם על הסכם לשיתוף פעולה בשימור מבצרים והשבת חפצים, ומוזיאון דרבן בדרום אפריקה כבר הציע להשיב שרפרף מסורתי ודמות פולחן של בני האשאנטי. כל חפץ כזה נושא עמו זיכרון של ידיים שפיסלו בו וקהילה שהשתמשה בו בטקסיה, עד שנלקח כשלל מלחמה או נרכש בתנאים של ניצול.
ההיסטוריה המקומית מכנה את המלחמה שבה נבזזו רוב האוצרות "מלחמת סגרנטי", שיבוש שמו של המפקד הבריטי סר גארנט וולסלי. בשנת 1874 נבזז הארמון המלכותי בקומאסי, ופריטים ששימשו את המלכים הפכו למוצגים במוזיאון הבריטי ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט. כעת, הפרופסור בדימוס פשינגטון אובנג מבקש מהמשתתפים להבין כי השבה אינה רק העברה פיזית של עץ ומתכת, אלא תיקון של זהות שנפגעה.
במוזיאון ארמון מנהייה כבר הרחיבו את האגפים כדי לקלוט את השבים. בניגוד למוזיאונים באירופה, חלק מהחפצים הללו לא יוצבו מאחורי זכוכית, אלא יחזרו לשימוש פעיל בטקסים מסורתיים. בזמן שהדיפלומטים מנסחים החלטות באו"ם, עבור האנשים באקרה, השבת הזהב והפסלים היא בראש ובראשונה החזרתם של בני משפחה אבודים אל חיק קהילתם.