אוסטאוסרקומה קונבנציונלית היא הגידול הממאיר הראשוני השכיח ביותר בעצם. אצל ילדים היא נוטה לצמוח סמוך ללוחיות הגדילה של העצמות הארוכות — ובזרוע, לרוב בעצם הזרוע העליונה, קרוב לכתף. עד שנות השבעים התשובה הכמעט יחידה הייתה קטיעה. הכימותרפיה שינתה את החשבון, ואיתה הגיעה האפשרות לשמר את הגפה.
השחזור שנעשה בפנמה נשען על רקמה של הילד ולא על שתל מתכת. זו הסיבה שהיה צורך במיקרו־מנתח: מקטע עצם מועבר יחד עם אספקת הדם שלו, וכלי הדם מחוברים מחדש תחת מיקרוסקופ. אצל ילד שגדל, יש לכך יתרון שקשה להתעלם ממנו — עצם חיה מתעבה ומשתנה עם הזמן, בעוד שתל מתכתי באורך קבוע דורש ניתוחי הארכה חוזרים.
אראני וססו מגיעים מהמכון האורתופדי ריצולי בבולוניה, שנוסד ב־1896 ומחזיק רישום גידולי עצם שנפתח בתחילת המאה העשרים ומכיל עשרות אלפי תיקי מקרים. ססו היה חלק מהצוות שביצע ב־2017 בגטבורג את השתלת שתי כפות הידיים הראשונה בסקנדינביה. הגעתם לפנמה תואמה בין משרד הבריאות לקרן הביטוח הלאומי, שהרכיבו יחד צוות לאומי־איטלקי למקרה הזה.
הניתוח לבדו אינו מרפא. הפרוטוקול המקובל מציב לפניו כימותרפיה ואחריו כימותרפיה נוספת, והדרך של הילד הזה עוד ארוכה. אבל המקום שבו היא נעשית השתנה.
סיוּדד דה לה סלוד נפתחה בשלבים החל מ־2019 בשטח בסיס חיל האוויר האמריקאי לשעבר הווארד, שנמסר לפנמה ב־1999. בתוכה פועל בית החולים הלאומי להתמחויות ילדים ע"ש עומר טוריחוס אררה, שאליו רוכזו מקרי האונקולוגיה והאורתופדיה בילדים. עד אז הופנו המקרים המורכבים לבית החולים לילדים ע"ש חוסה רנאן אסקיבל בקלידוניה, מבנה משנת 1957 — ומקרים מהסוג הזה נשלחו לחו"ל.
המשפחה הזאת לא נסעה לשום מקום. היא נשארה בפנמה, במרחק נסיעה מהבית, בזמן שהזרוע של הילד נבנתה מחדש.