המלאכה הגיעה למשפחה בשנת 1955, כשמורו של סבא רבא שלו הגיע לאיזמיר מקוניה. אחריו המשיך בה אביו, עומר אקדמיר, כיום בן 54. סולימאן זוכר את הפעם הראשונה שראה את פטיש הכוח: "הייתי מהופנט כשראיתי אותו. ידעתי באותו רגע שממנו אתפרנס."
אבל הפרנסה הלכה והתמעטה. ייצור במפעלים וחיתוך בלייזר ייתרו את הכלים שהנפחייה ייצרה במשך עשרות שנים, כמו סכיני חיתוך לסוליות נעליים ומחטים לטבק. אקין אוז, סגן נשיא לשכת בעלי המלאכה בענף הברזל באיזמיר, אומר שבשוק כולו לא נותרה נפחייה פעילה אחרת שעובדת בחישול חם.
ב-2014 פתח סולימאן חשבון באינסטגרם כדי למצוא לקוחות חדשים. שנתיים אחר כך התחילו להגיע בקשות מסוג שלא הכיר: גרזנים בהשראת דיריליש: ארטוגרול, סדרת טלוויזיה טורקית על ארטוגרול, מנהיג שבטי מן המאה ה-13 ואביו של עוסמאן, מייסד השושלת העות'מאנית. כשהסדרה עלתה לנטפליקס היא הגיעה לצופים רבים מחוץ לטורקיה. בשביל הנפחייה, זו הייתה נקודת המפנה.
מכאן ההזמנות רק הלכו והתרבו. לקוחות ביקשו כלי נשק מוורלד אוף וורקראפט, ממשחקי הכס ומליג אוף לג'נדס. אחת החרבות עוצבה לפי פרוסטמורן, החרב של מלך הליץ', שבעלילת המשחק נושא אותה נסיך שהפך למלך הזה.
לא רק הלקוחות הגיעו. יאעז ג'אן סונמז, בן 33, עבד בעבר כצורף. הוא חזר לעבודה במתכת כשוליה בנפחייה, ועכשיו הוא עומד בעמדת השיוף, מוקף ערמות של שבבי עץ. "מה שמשך אותי לכאן," הוא אומר, "הוא האפשרות להעביר את מה שיש לך בראש ובנשמה אל מתכת קשה."
עומר אקדמיר עבד כל חייו בכלים של הדור הקודם, והוא לא רואה בחרבות של מלכים מומצאים בגידה במלאכה.
"אני פתוח לכל התקדמות. אם אתה נשאר תקוע במקום אחד, אינך יכול לצמוח."