הניתוח שבחרו אינו מן הפשוטים. כריתת כליה ושופכן מחייבת להסיר את הכליה, את מלוא אורך השופכן ואת שולי שלפוחית השתן — שדה ניתוחי שנמתח מהמותן ועד האגן, ולרוב מחייב לשנות את תנוחת המטופל ולעגן מחדש את הרובוט באמצע הדרך. זו הסיבה שהוא נחשב מסורבל במיוחד להפעלה מרחוק.
הכול נמשך פחות משעתיים. איבוד הדם היה מזערי, הסימנים החיוניים יציבים. למחרת בבוקר קם ליו על רגליו ושתה מים.
ד"ר הו אמר לאחר מכן שלא חש כל עיכוב, ושתחושת הנוכחות הייתה זהה לזו של עמידה ליד מיטת המטופל. המספר מאחורי המשפט הזה אינו שרירותי: מחקרי השהיה קובעים שעיכוב מתחת למאה מילישניות אינו מורגש כלל למנתח, ושהביצועים מתדרדרים רק מעבר לכשלוש מאות.
הצוות הצרפתי שפתח את הדרך ב־2001 קרא למבצע שלו "לינדברג", על שם הטיסה הבודדת הראשונה מעל האוקיינוס, וקבע מראש סף אחד: אם העיכוב יעבור 330 מילישניות, מפסיקים. הקו שלהם רץ על סיב אופטי ייעודי. הקו של הו רץ על רשת סלולרית מסחרית, אחת מתוך יותר מארבעה מיליון תחנות בסיס 5G שדיווחה סין בסוף 2024.
צ'ינגיואן היא עיר של כארבעה מיליון תושבים, פרוסה על שטח הררי ברובו בצפון גואנגדונג, ובתוכו מחוזות אוטונומיים של בני היאו והז'ואנג. בית החולים העממי שלה הוא מרכז ההפניות היחיד באזור. הסרטן שממנו סבל ליו — קרצינומה אורותליאלית של דרכי השתן העליונות — מהווה כחמישה עד עשרה אחוזים מגידולי דרכי השתן, מספיק נדיר כדי שהמומחיות לו תתרכז בערים הגדולות.
הרובוטים עצמם מיוצרים היום בסין. הקונסולה בבייג'ינג, הזרועות בצ'ינגיואן, והצוות שעמד לצד ליו — שלושתם היו נחוצים באותה מידה. המרחק לא בוטל; הוא רק חדל להיות הגורם שקובע מי מנתח את מי.