גרילאס, אקולוג ותיק ממכון המחקר Tour du Valat שבחבל קמארג' בצרפת, הביא עמו למלטה לא רק ידע תיאורטי אלא את המגע הבלתי אמצעי עם האדמה. במשך ארבעה ימים של עבודה בשטח, הוא הנחה את המשתתפים בטכניקות לשיקום בריכות מלח וביצות חופיות, מקומות שבהם הים והיבשה נפגשים והופכים למקלט עבור המוני ציפורים החוצות את המרחב שבין אירופה לאפריקה.
העבודה במלטה נעשית בתוך הקשר רחב יותר של ניסיון לתקן נזקים של עשורים. בתי הגידול הלחים של אגן הים התיכון הצטמצמו בעשורים האחרונים באופן דרמטי, והאיים הקטנים של מלטה, ששטחם הכולל אינו עולה על 316 קילומטרים רבועים, מהווים תחנות הזנה חיוניות. עבור הציפורים הנוחתות באתרים כמו ע'דירה (Għadira) או איס-סימאר (Is-Simar), איכות הבוץ והמים היא הקובעת אם יוכלו להמשיך במסען.
בזמן שגרילאס הדריך את המשתתפים במלטה, הכריז ארגון SER-Europe על פרויקט REBORN, יוזמה רחבת היקף המתמקדת בשיקום מרבדי עשב ים בצפון-מערב אירופה. אף שהפרויקטים מרוחקים גיאוגרפית, הם חולקים את אותה מטרה: השבת החיוניות למערכות אקולוגיות שהתדרדרו בשל ניקוז חקלאי ופיתוח חופי. המומחיות של גרילאס עוברת מיד ליד, מהחוקר המנוסה אל הפעיל המקומי, בתהליך של העברת ידע שנועד להבטיח כי השיקום לא יהיה אירוע חד-פעמי אלא מלאכה מתמשכת.
בין קפלי הקרקע המלוחה של מלטה שוחה לעיתים הנאווית הכחולה, דג קטן המסוגל לשרוד בתנודות המליחות הקיצוניות של הביצות הללו. זהו יצור שקט וסתגלן, בדיוק כמו עבודת השיקום עצמה: היא אינה דורשת הצהרות גדולות, אלא הבנה עמוקה של זרמי המים והקשבה לצרכיה של אדמה שזקוקה ליד מכוונת כדי לשוב ולהיות פורייה.