עמיתיו קוראים לו "המיילד". בעונת הקינון הוא שומר על הקינים, ולפעמים הקשר שלו עם הציפורים נמשך שנים. עם שחר של יום אחד במרץ 2018 פגש רואוקה זוג עגורים ליד תחנת הסיור שלו. כעבור שנתיים קיננו השניים באגם הפרחים, ורואוקה חזר אל הקן שוב ושוב כדי להרחיק טורפים מן הגוזלים. באביב שאחרי כן חזר הזוג אל התחנה שלו, והפעם יחד עם צאצאיו.
הנהלת השמורה ניסתה לגייס לתפקיד השומר רבים מתושבי האזור. רק רואוקה נשאר. לאחרים העבודה הייתה קשה מדי. השמורה שוכנת בגובה של 3,400 עד 3,700 מטר, בשוליה הצפון-מזרחיים של רמת טיבט, ורוחות החורף בה קפואות.
הוא לא נשאר לבד. אשתו, נאמוג'ה, עזבה את עבודתה בעיירה סמוכה כדי לתמוך במאמץ. בנו, רנצ'ינג דואוג'י, קיבל ממנו את התפקיד. בסתיו 2022, בסיור אחד, מצא הבן שלושה זוגות עגורים. הוא סיפר שאת כל מה שהוא יודע עליהם למד מהדוגמה של אביו.
האדמה הזאת זוכרת גם צעדים אחרים. השמורה משתרעת על ערבות סונגפאן, הביצות שחיילי הצבא האדום נאבקו לחצות במהלך המצעד הארוך. בקיץ 1935 יצא הטור הימני, בהנהגת מאו דזה-דונג, ג'ואו אן-לאי ושו שיאנגצ'יאן, ממאורגאי. הוא צעד כשבעה ימים בעונת הגשמים עד שהגיע לבאניו. סוכנות הידיעות הסינית פרסמה את סיפורו של רואוקה לציון תשעים שנה למצעד.
היום מושקעת בביצות האלה עבודה מסוג אחר. באגם הפרחים עלה מפלס המים ב-52 סנטימטרים. הביצות של זואיגה מספקות, לפי ההערכות, בין 29% ל-45% מהמים של הנהר הצהוב בחלקו העליון. העגור שחור-הצוואר, מין העגור היחיד שחי ומתרבה ברמות גבוהות, הוצא ב-2020 מרשימת המינים הפגיעים של IUCN, והוא מוגדר היום "בסיכון נמוך".
גם אורחים נדירים החלו להגיע לשמורה: חסידות לבנות מזרחיות ואיביסים מצוייצים. ב-1981, כשהאיביס המצויץ התגלה מחדש, נותרו ממנו בטבע שבעה פרטים ידועים בלבד.
סוראנג דואוג'י, מנהל המחקר של השמורה, אומר שנוכחות חיות הבר היא שקובעת את איכות הסביבה. בזואיגה אפשר לשמוע את המדד הזה: בכל אביב עולות מעל הביצה הקריאות הצלולות של העגורים.