במשך שנים נחשב חצי האי הקוריאני למקום של עקבות ולא של עצמות. האדמה המקומית, שחומציותה הגבוהה כילתה את שלדי העבר בטרם הספיקו להתאבן, הותירה לחוקרים רק נתיבי צעדים מאובנים — עדות לחיים שהיו ואינם. אך כאשר הובא הסלע שמצאה ג'ו אל המעבדה באוניברסיטת טקסס, תחת עינה הבוחנת של הפרופסור ג'וליה קלארק, חשף מכשיר ה-CT תמונה שהפתיעה את צוות החוקרים: בתוך מסת האבן, מוגנת מפגעי הזמן, נחה גולגולת שלמה בחלקה.
היה זה יצור קטן, בערך בגודלה של תרנגולת הודו, שמת בגיל שנתיים בלבד. החוקר ג'ונגיון ג'ונג, שהוביל את ניתוח הממצאים, זיהה בו מין חדש למדע. הוא תיאר יצור עדין, אולי מכוסה במעטה דק של פלומת נוצות, שנע על שתי רגליו בין הצמחייה של תור הקרטיקון. קלארק עצמה העירה כי במראהו, היצור הקטן מזכיר במידה רבה טלה רך, דימוי שמעניק חום אנושי לחיה שעידנים מפרידים בינה לבין ההווה.
שמו של המין החדש, Doolysaurus huhmini, נולד מתוך הכרת תודה וזיכרון תרבותי. חלקו השני של השם מוקיר את מין הו, חוקר ותיק שהקדיש שלושים שנה מחיים לשימור אתרי המאובנים של קוריאה. חלקו הראשון, "דוליזאורוס", שאוב משמה של דמות מצוירת אהובה — דינוזאור ירוק קטן שליווה דורות של ילדים קוריאנים מאז שנות השמונים.
זהו רגע נדיר שבו המדע המדויק פוגש את הרגש האנושי. הגולגולת הקטנה, שנמצאה במקרה על אי המכונה בפי המקומיים "אי המלאכים", אינה רק פריט בקטלוג מדעי. היא עדות לסבלנותו של חוקר ותיק, לחדות עינה של חוקרת צעירה, ולרגע אחד של חסד שבו האדמה החומצית בחרה, באופן חריג, לשמר לא רק את צעדיו של היצור, אלא גם את פניו.